כך שיחת מסדרון הובילה למאבק משפטי בנוגע להכרה בסוכרת כתאונת עבודה
תארו לעצמכם שאתם בתחילת דרככם המקצועית. עורכי דין צעירים ונמרצים, מלאי שאיפות. רק לאחרונה לקחתם את הצעד הכלכלי הגדול בחייכם ורכשתם דירה עם משכנתא כבדה, מתוך אמונה שהעתיד בטוח וההצלחה מובטחת. אתם עובדים קשה, משקיעים את כל כולכם, ובונים את חייכם לבנה אחר לבנה. ואז, יום אחד, ברגע אחד, אתם מרגישים איך כל המבנה הזה מתחיל לרעוד. שיחת מסדרון אגבית, הערה שנזרקה לחלל האוויר, מציתה בכם חרדה משתקת שהקרקע עומדת להישמט מתחת לרגליכם.
זה בדיוק מה שקרה לניר (שם בדוי), עורך דין צעיר שלקה במחלת סוכרת נעורים זמן קצר לאחר שחש כי עתידו המקצועי בסכנה. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו להכיר במחלה כפגיעה בעבודה, אך ניר לא ויתר. הוא יצא למאבק משפטי עיקש, שהגיע להכרעה משמעותית בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (ב"ל 5438-04-24), בפני כבוד השופטת מירב קליימן, בפסק דין שניתן ביום 14 בספטמבר 2025. סיפורו אינו רק סיפור על מאבק במחלה, אלא על המאבק להכרה בכך שלחץ נפשי קיצוני בעבודה יכול להותיר צלקות פיזיות של ממש.
הרקע למאבק: כשתחושה רעה הופכת למציאות כואבת
הסיפור של ניר לא התחיל בפיצוץ, אלא בזחילה שקטה של חרדה. הוא החל את עבודתו כעורך דין במחלקה משפטית של חברת בנייה והשקעות ב-1 באוגוסט 2021, והכל נראה מבטיח. יחסיו עם הממונה הישיר עליו, מאור, היו טובים וחבריים, והוא הרגיש חלק מהצוות. אולם, בפברואר 2022, החלו להופיע הסדקים הראשונים.
זה התחיל בדבר פעוט לכאורה: ניר יצא לחופשה בת שבוע שאושרה מראש, אך כשחזר, עדכן אותו מאור שמנהל בכיר בחברה "לא ראה בעין יפה" את יציאתו לחופשה. המסר היה צורם. זמן קצר לאחר מכן, בתחילת מרץ, הצטרפה למחלקה עובדת חדשה. לפתע, המשימות שניר היה רגיל לקבל החלו לזרום אליה, בעוד הוא נותר עם פחות ופחות עבודה. האווירה השתנתה. היחסים החבריים עם מאור התקררו והפכו למרוחקים. ניר החל להרגיש מבודד, דחוי, ותחושה קשה של חוסר ודאות החלה לכרסם בו.
התקופה הזו הייתה קריטית להבנת הפרשה כולה. המוסד לביטוח לאומי, כשדחה את תביעתו של ניר, טען כי מדובר ב"מתח מתמשך", שמבחינה משפטית אינו נחשב "תאונת עבודה". ואכן, על פניו, מה שניר חווה היה לחץ תעסוקתי מוכר לרבים: חשש מפיטורים, שינויים באווירה במשרד, תחושת חוסר הערכה. אך מה שהביטוח הלאומי לא הצליח לראות ומה שבית הדין הבין לעומק, הוא שהמתח המתמשך הזה לא היה הסיפור עצמו, אלא חומר הנפץ. הוא יצר את התשתית הפסיכולוגית הרעועה, את הכוננות הנפשית הגבוהה, שהפכה אירוע נקודתי אחד – ניצוץ קטן – לפיצוץ אדיר ששינה את חייו של ניר לנצח.
"הולכים להעיף את החבר שלך": השיחה שהציתה את המאבק על הכרה בסוכרת כתאונת עבודה
נקודת המפנה, הרגע שבו החרדה המעורפלת התגבשה לאימה קונקרטית, הגיעה בערב אחד, ב-27 או 28 במרץ 2022. ניר נשאר במשרד לבדו עם רפאל, היועץ המשפטי הבכיר של החברה. במהלך שיחה ביניהם, סיפר רפאל לניר על עורך דין אחר בצוות, חברו של ניר, שעומדים לפטר אותו מכיוון שנסע לחופשה. ואז, בניסיון אולי לנחם, הוסיף רפאל משפט שהתברר כגורלי: הוא אמר לניר שאין לו ולחברו מה לדאוג, שהם עורכי דין צעירים ומוכשרים וימצאו עבודה בקלות, בניגוד אליו, עורך דין ותיק יותר.
עבור ניר, המשפט הזה לא היה נחמה. הוא היה "פליטת פה" שחשפה את כל האמת. באותו רגע, כל חלקי הפאזל התחברו בראשו בתמונה מצמררת אחת: ההתקררות ביחסים עם מאור, העובדת החדשה שלקחה את משימותיו, הביקורת על החופשה, ועכשיו – ההתייחסות אליו ואל חברו באותה נשימה בהקשר של פיטורים. הוא הבין שהוא הבא בתור. בתצהירו לבית המשפט, תיאר ניר את הרגע הזה במילים "נהיה לי שחור בעיניים". זו לא הייתה עוד תחושה רעה; זו הייתה ודאות מוחלטת שעולמו עומד להתהפך.
כאן טמון לב ליבו של התיק המשפטי. החוק דורש "אירוע מיוחד" או "חריג" כדי להכיר בפגיעה מעין זו כתאונת עבודה, במיוחד כשמדובר במחלות הקשורות ללחץ נפשי. שיחת מסדרון אינה נשמעת כמו אירוע דרמטי. אין בה פיצוץ, נפילה או פציעה פיזית. אך הפסיקה ובית הדין במקרה זה הכירו בכך שהמבחן לאירוע "מיוחד" הוא בראש ובראשונה סובייקטיבי: כיצד האירוע נחווה על ידי האדם עצמו. עבור ניר, באותו רגע ספציפי, השיחה הזו הייתה אירוע טראומטי. היא הייתה הרגע המדויק בזמן ובמקום שבו חרדה מתמשכת הפכה לאימה מיידית ומוחשית. בית הדין הבין שהמערכת המשפטית חייבת לתת תוקף למציאות הפנימית של האדם, כל עוד היא מעוגנת באירוע חיצוני שניתן להוכיח את קיומו. ואכן, רפאל עצמו, בחקירתו, אישר שהשיחה התקיימה, גם אם חלק על הפרשנות של ניר לדבריו. זה הספיק כדי לבסס את קיומו של אותו "אירוע מיוחד".
מהאירוע החריג לאבחון ששינה את החיים
הימים והשבועות שלאחר אותה שיחה היו סיוט מתמשך. החרדה של ניר הפכה למציאות של ממש. ב-28 באפריל, הוא זומן רשמית לשיחת שימוע לפני פיטורים, שם נאמר לו שהחברה "מחפשת מישהו עם יותר ניסיון". ב-3 במאי, הוא קיבל את מכתב הפיטורים. הפחד הגדול ביותר שלו התממש.
במקביל לקריסה המקצועית, גופו של ניר החל לאותת שמשהו חמור קורה. בסביבות ה-12 במאי, כשבוע וחצי לאחר הפיטורים, הוא החל לחוש כאבים עזים. הוא קבע תור לרופא, נשלח לבדיקת שתן, והתוצאות היו מדאיגות: רמות סוכר גבוהות באופן חריג. הוא נשלח בדחיפות לחדר המיון, ושם, לאחר סדרת בדיקות, קיבל את האבחנה ששינתה את חייו: סוכרת נעורים (סוכרת מסוג 1).
סוכרת מסוג 1 אינה מחלה של אורח חיים; זוהי מחלה אוטואימונית, שבה מערכת החיסון של הגוף תוקפת והורסת את התאים בלבלב המייצרים אינסולין. התוצאה היא מחלה כרונית, לכל החיים, הדורשת ניטור מתמיד של רמות הסוכר בדם, תזונה קפדנית והזרקות אינסולין יומיות כדי להישאר בחיים. האבחון היה מכה קשה עבור ניר, שהבין שמעתה חייו יהיו תלויים בטיפול רפואי מתמיד.
פסק הדין המכריע: מדוע בית הדין קיבל את טענת "האירוע המיוחד"?
בפני בית הדין, המשימה של ניר הייתה מורכבת. הוא לא היה צריך להוכיח בשלב זה שהלחץ גרם לסוכרת – זו שאלה למומחה רפואי. הוא היה צריך להוכיח, בניגוד לעמדת הביטוח הלאומי, שאכן התרחש אירוע ספציפי, מוגדר ויוצא דופן, העונה להגדרה המשפטית של "תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.
- זיהוי אירוע קונקרטי: בניגוד לטענת הביטוח הלאומי על "מתח מתמשך", בית הדין הצביע על אירוע ספציפי, "מאובחן מבחינת זמן ומקום" – השיחה עם רפאל בסוף חודש מרץ. זה היה העוגן העובדתי של התיק.
- הוכחה אובייקטיבית וסובייקטיבית: בית הדין קבע כי הוכח שהשיחה אכן התקיימה (הפן האובייקטיבי), וכי ניר חווה אותה כאירוע מטלטל שגרם לו לדחק נפשי חריף (הפן הסובייקטיבי). עדותו של ניר נמצאה אמינה, ועדותה של אשתו, שסיפרה על מצוקתו, שימשה כ"תנא מסייע" וחיזקה את גרסתו.
- השימוש בעדויות הצד השני: באופן מבריק, בית הדין השתמש בעדויות המנהלים של ניר כדי לתמוך בגרסתו. רפאל, כאמור, אישר את קיום השיחה. מאור, המנהל הישיר, הודה בחקירתו שניר "דאג" שימצא עבודה חדשה, במיוחד לאור המעבר לדירה החדשה והמשכנתא. עדויות אלו, אף שניסו למזער את האירועים, למעשה אישרו את המסגרת העובדתית ואת מצבו הנפשי הרגיש של ניר באותה תקופה.
- ההיגיון של "נפילת האסימונים": בית הדין קיבל את טענתו של ניר כי באותה שיחה "נפלו אצלו אסימונים" ו"התחברו הנקודות". השופטת קבעה כי בהחלט ייתכן שניר, שחש את חוסר שביעות הרצון כלפיו, "שייך את האמירה הזו סובייקטיבית לעצמו וחש דחק". העובדה שבסופו של דבר הוא אכן פוטר, חיזקה את ההיגיון הפנימי של תחושותיו.
התוצאה הייתה ניצחון משמעותי לניר. בית הדין קבע כי הוא הוכיח את קיומו של "אירוע מיוחד" בעבודה, וביטל את החלטת הדחייה של הביטוח הלאומי. החלטת פקיד התביעות בוטלה. כעת, התיק יועבר לשלב הבא והמכריע: מינוי מומחה רפואי שיקבע האם קיים קשר סיבתי בין אותו אירוע דחק נפשי לבין התפרצות מחלת הסוכרת. זהו אינו סוף הדרך, אך זוהי פריצת דרך קריטית, המעבירה את הדיון מהשאלה הבירוקרטית "האם קרה משהו?" לשאלה המדעית "מה היו ההשלכות של מה שקרה?".
מוסר ההשכל: מה המקרה של ניר מלמד אותנו על זכויותינו?
הסיפור של ניר הוא שיעור רב עוצמה על זכויות מבוטחים ועל המאבק מול גופים גדולים כמו המוסד לביטוח לאומי. הניצחון שלו בבית הדין אינו רק סיפור אישי מרגש, אלא גם מדריך אסטרטגי עבור כל אדם שחווה משבר בריאותי וחש כי סביבת העבודה תרמה לו. הלקח המרכזי הוא ההבחנה החדה בין "לחץ מתמשך" לבין "אירוע מיוחד".
רבים מאיתנו חווים לחץ בעבודה. עומס משימות, דרישות גבוהות, יחסים מתוחים עם מנהלים – כל אלה הם חלק מהמציאות התעסוקתית המודרנית. אולם, כפי שהמקרה של ניר מדגים, תחושות כלליות של לחץ, קשות ככל שיהיו, לרוב לא יוכרו על ידי המערכת המשפטית כ"תאונת עבודה". המפתח להצלחה טמון ביכולת לבודד ולזהות רגע ספציפי, אירוע חד, שהיווה את נקודת השבירה.
ניצחון קריטי בדרך ארוכה
המאבק של ניר עדיין לא תם. פסק הדין של בית הדין לעבודה הוא תחנה חשובה, אולי החשובה ביותר, במסעו. הוא פתח את הדלת לבחינה רפואית של הקשר בין הלחץ הנפשי שחווה לבין התפרצות הסוכרת. זהו ניצחון של אדם אחד על מערכת גדולה, ניצחון של ההיגיון האנושי על הכללים הבירוקרטיים הנוקשים. אם יזכה ניר בשלב הבא, יבחן מצבו בפני וועדה רפואית, אשר תקבע את שיעור נכותו כתוצאה מהפגיעה שהוכרה.
סיפורו של ניר הוא תזכורת לכך שהגוף והנפש קשורים זה בזה, ושהמילים שאנו שומעים במסדרונות העבודה יכולות לעיתים להיות פוצעות לא פחות ממכה פיזית. הוא מראה שהדרך להכרה ולקבלת זכויות היא מורכבת ודורשת הבנה עמוקה של החוק והפסיקה.
אם אתם או יקיריכם מתמודדים עם משבר בריאותי לאחר תקופה קשה בעבודה, ומרגישים שהביטוח הלאומי דחה אתכם על הסף, חשוב לדעת שיש מה לעשות. הבנת הזכויות שלכם והיכולת להציג את המקרה שלכם בצורה נכונה הם הצעדים הראשונים והחיוניים ביותר. ניווט ההליך מול המוסד לביטוח לאומי ולאחר מכן בבית הדין יכול להיות משימה מרתיעה, אבל אתם לא חייבים לעבור אותה לבד.
