לידת ואקום שהפכה לסיוט: פסק דין חושף רשלנות רפואית בלידה

תארו לכם שאתם נכנסים לחדר לידה, מלאי תקווה והתרגשות, בטוחים שאתם בידיים הטובות ביותר. אתם סומכים על הצוות הרפואי שינווט את אחד הרגעים המשמעותיים בחייכם במקצועיות ובזהירות. עכשיו, דמיינו שהאמון הזה מתנפץ, והחוויה המיוחלת הופכת לסיוט של כאב וטראומה, כזה שמותיר צלקות פיזיות ונפשיות לכל החיים. כך הרגישה שירה (שם בדוי), אישה צעירה שהגיעה ללידתה הראשונה במרכז הרפואי שיבא, אך יצאה ממנה עם פגיעה קשה וחריגה ששינתה את חייה. מאבקה לקבל הכרה בעוול שנגרם לה הגיע לבית המשפט, ובפסק דין תקדימי, חשף בית המשפט שרשרת כשלים חמורה וקבע כי המרכז הרפואי התרשל באופן ניהול הלידה. בפסק דין מפורט (ת"א 17026-12-18) שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על ידי כבוד השופטת ארנה לוי ב-14 בנובמבר 2022, נפרש סיפור מטריד על התעלמות מסימני אזהרה, זלזול בנהלים ופגיעה באוטונומיה של יולדת.   

הרקע: לידה שהתחילה עם סימני אזהרה והתנהלה ב"שאננות וקלות דעת"

מסעה של שירה החל ב-11 במרץ 2018, כשהגיעה לבית החולים שיבא עקב הפחתה בתנועות העובר. זו הייתה לידתה הראשונה, נתון המהווה כשלעצמו גורם סיכון לסיבוכים. כבר מהרגעים הראשונים, הופיעו סימני אזהרה שהיו אמורים להדליק נורות אדומות בקרב הצוות הרפואי. בניטור דופק העובר נצפו האטות, מה שהוביל להחלטה על השראת לידה. ההתקדמות הייתה איטית ומדאיגה, ובשעות הלילה המוקדמות, הצוות הרפואי כבר זיהה סיכונים פוטנציאליים, עד כדי כך שהחתים את שירה על טופס הסכמה לניתוח קיסרי "בכל מקרה".   

אלא שזיהוי הסיכון לחוד, וניהולו לחוד. כפי שהתברר בהמשך, המודעות המוקדמת הזו לא תורגמה למעקב קפדני יותר כאשר המצב החל להסתבך. הלידה לא התקדמה בקצב המינימלי המצופה: בשלב מסוים היא נעצרה על פתיחה של 7 ס"מ למשך יותר משעה וחצי, ובהמשך התקדמה בחצי סנטימטר בלבד על פני שעתיים וחצי – מצבים המוגדרים ברפואה כ"עיכוב" ו"עצירה" של הלידה. למרות כל סימני האזהרה הללו, בית המשפט קבע כי הצוות הרפואי פעל בגישה פסיבית ומדאיגה. במילותיה החריפות של השופטת, הצוות פעל "בשאננות ובקלות דעת, כאילו מדובר בעוד לידה שגרתית ב'סרט נע' של לידות, ללא התייחסות לנסיבות הספציפיות". גישה זו היוותה את הקרקע הפורייה לשרשרת הכשלים שעתידה הייתה להתרחש.   

הקונפליקט: שרשרת כשלים קטלנית שהובילה לפציעה שניתן היה למנוע

מה שהחל כהתקדמות איטית הפך לקריסה מערכתית של מנגנוני הבקרה והבטיחות בחדר הלידה. פסק הדין מפרט חמישה כשלים מרכזיים, שכל אחד מהם החמיר את קודמו ויצר נתיב ישיר לפגיעה הקשה בשירה.

1. התעלמות מעצירת הלידה במשך ארבע שעות: בין השעה 10:10 בבוקר ועד ללידה סביב 14:38, חלפו כארבע וחצי שעות קריטיות. במהלך כל הזמן הזה, הלידה הייתה במצב של "עצירת לידה" – ראש התינוק פשוט לא ירד בתעלת הלידה. למרות זאת, אף רופא לא בדק את שירה או קיים הערכת מצב מחודשת. מנהלת חדרי הלידה בעצמה הודתה בחקירתה כי מצב כזה "אינו תקין", ובכך למעשה הודתה בהפרת חובת הזהירות הבסיסית ביותר.   
2. אי-אבחון מנח הראש המסוכן: הסיבה המרכזית לעצירת הלידה הייתה מנח הראש של העובר – "עורף לאחור" ($Op$). במצב זה, ראש העובר פונה כלפי מעלה במקום כלפי מטה, מה שמציג קוטר רחב יותר ומסבך משמעותית את הלידה. זהו גורם סיכון מובהק, במיוחד בלידת ואקום. באופן בלתי נתפס, הצוות הרפואי כלל לא בדק ולא זיהה את המנח החריג הזה. המומחה מטעם התביעה כינה זאת "טעות של מתחילים", אך במקרה זה, הייתה זו טעות שכל הצוות, כולל הרופאים הבכירים, היה שותף לה.   
3. פגיעה בזכות היסוד להסכמה מדעת: כאשר הוחלט סוף סוף להתערב, הדבר נעשה תוך רמיסת זכויותיה של שירה. ההחלטה על שימוש בוואקום הוצגה לה כעובדה מוגמרת, כ"עזרה" טכנית לתינוק. איש לא הסביר לה על הסיכונים המוגברים שנבעו מעצירת הלידה וממנח הראש (שכלל לא אובחן). חשוב מכך, איש לא הציג בפניה את החלופה הבטוחה יותר בנסיבות אלה – ניתוח קיסרי, שעליה כבר חתמה בתחילת הדרך. בית המשפט קבע כי זוהי הפרה חמורה של "חובת הגילוי" המעוגנת בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, ועילה עצמאית להטלת אחריות על בית החולים.   
4. הפקרת הליך מורכב בידי מתמחה זוטר: את לידת הוואקום המורכבת והמסוכנת הזו, בתנאים של עצירת לידה ומנח ראש חריג, ביצע מתמחה שהיה בחודש החמישי בלבד להתמחותו. פסק הדין מדגיש כי לאותו מתמחה לא היה כל ניסיון קודם בלידות ואקום מורכבות מסוג זה. נוכחותה של רופאה בכירה בחדר, שאמורה הייתה להוות רשת ביטחון, לא מנעה את הכשל. במקום לבצע בעצמה את ההליך המסוכן או לעצור ולבחון חלופות, היא אפשרה למתמחה חסר ניסיון להתמודד עם סיטואציה שהייתה גדולה עליו בכמה מידות.   
5. ביצוע חתך חיץ (אפיזיוטומיה) בניגוד לסטנדרט המקובל: כדי "לסייע" לוואקום, ביצע המתמחה חתך חיץ. הסטנדרט המקובל בישראל הוא חתך אלכסוני (מדיולטרלי), כדי להפחית את הסיכון שהקרע ימשיך ויתפשט אל פי הטבעת. ברישומי בית החולים נכתב שכך בוצע. אולם, כל הבדיקות שנעשו לאחר הלידה, כולל על ידי המומחה מטעם ההגנה, הוכיחו שהצלקת הייתה אנכית – כלומר, בוצע חתך מדיאני, הידוע כבעל סיכון גבוה משמעותית לגרימת קרעים חמורים. גם כאן, הצוות פעל בניגוד לפרקטיקה הרפואית המקובלת והגביר באופן רשלני את הסיכון לפגיעה.   

פסק הדין: כיצד חשף בית המשפט את הרשלנות הרפואית בלידת הוואקום

בסופו של ההליך המשפטי, קבעה השופטת ארנה לוי באופן חד-משמעי כי בית החולים התרשל ונושא באחריות מלאה לנזקיה הקשים של שירה, וחייבה אותו לפצותה בסכום של כ-1.5 מיליון שקלים. אחד הנימוקים המרכזיים והמלמדים ביותר בפסק הדין נוגע לרישום הרפואי הלקוי של בית החולים. השופטת קבעה כי התיעוד היה "לקוי, לא תקין ולא תאם את הוראות החוק". פרטים קריטיים, כמו מועד הפתיחה המלאה, דיונים על חלופות טיפול, ובעיקר – דו"ח מפורט על ביצוע הואקום עצמו – היו חסרים לחלוטין.   

היעדר התיעוד היה כה חמור, עד שבית המשפט הפעיל דוקטרינה משפטית חשובה המכונה "נזק ראייתי". משמעותה היא שכאשר נתבע (במקרה זה, בית החולים) מונע מהתובע, ברשלנותו, את היכולת להוכיח את טענותיו בגלל רישום חסר, נטל ההוכחה מתהפך. במילים פשוטות, בית החולים היה צריך להוכיח שהוא לא התרשל – משימה שהתגלתה כבלתי אפשרית נוכח שרשרת הכשלים שהוכחה.

כדי להמחיש את הקריסה המערכתית, ניתן לסכם את הכשלים בטבלה הבאה:

מוסר ההשכל: מה המקרה הזה מלמד כל מטופלת על זכויותיה

סיפורה העצוב של שירה והכרעת בית המשפט אינם רק סיפור על מקרה פרטי; הם שיעור חשוב על זכויות מטופלים ועל הכוח הטמון במערכת המשפט.

ראשית, המקרה מדגיש את חשיבותה העליונה של הסכמה מדעת. זו אינה רק חתימה על טופס, אלא זכות יסוד של כל מטופל להיות שותף מלא בהחלטות הנוגעות לגופו. יש לכם זכות לשאול, להבין את הסיכונים, היתרונות והחלופות לכל טיפול, ולהיות אלו שמקבלים את ההחלטה הסופית.   

שנית, הסיפור ממחיש את החשיבות של להיות סנגור של עצמך (או של יקיריך) בחדר הלידה. בעוד ששירה בטחה במערכת, המקרה שלה מראה עד כמה חיוני לשאול שאלות: "מדוע הלידה נעצרה?", "מהן כל האפשרויות העומדות בפנינו?", "מהם הסיכונים הספציפיים של הפרוצדורה הזו במצבי?".

בנוסף, פסק הדין חושף כי התיעוד הרפואי הוא כלי רב עוצמה. הרישומים אינם רק לשימוש פנימי של הצוות; הם מסמכים משפטיים שיכולים להכריע את גורלה של תביעה. כישלונו של בית החולים לתעד כראוי את מהלך האירועים פעל בסופו של דבר לרעתו והיה גורם מכריע בפסיקה.   

לבסוף, ניצחונה של שירה בבית המשפט הוא עדות לכך שניתן וצריך לדרוש אחריות מגופים רפואיים. המערכת המשפטית מספקת מנגנון חיוני להבטחת צדק וקבלת פיצוי כאשר סטנדרט הטיפול הרפואי הופר ונגרם נזק.   

סיפורה של שירה הוא תזכורת כואבת לכך שלא כל לידה מסתיימת כפי שתוכנן, ולעיתים, נזק שנגרם אינו גזירת גורל אלא תוצאה של כשלים שניתן היה למנוע. אם גם את חווית לידה טראומטית, ואת חושדת שנגרם לך או לילדך נזק עקב התנהלות רפואית לקויה, הצעד ההגיוני הבא הוא בירור מקצועי של המקרה. בחינה יסודית של התיעוד הרפואי על ידי גורם משפטי מנוסה בתחום הרשלנות הרפואית בלידה היא הדרך היחידה להבין האם יש בסיס לתביעה ומהן האפשרויות העומדות בפנייך.

לבירור ראשוני של המקרה שלכם ולקבלת ייעוץ דיסקרטי ללא התחייבות, ניתן ליצור קשר עם משרד עורך הדין צבי הלוי, העוסק ברשלנות רפואית בלידה.