עבור רובנו, מקום העבודה הוא יותר ממקור פרנסה. הוא זירת התפתחות, מקור לזהות, ולעיתים קרובות, קהילה. אנו משקיעים בו את מיטב שנותינו, את הכישרון והמרץ שלנו, מתוך אמונה בסיסית שהסביבה הזו תומכת בנו ומגנה עלינו. אך מה קורה כשהחשד הנורא מכל מתעורר – החשד שאותו מקום עבודה, שהיה בית שני במשך עשרות שנים, הוא גם המקור למחלה קשה, ועליכם להוכיח שמדובר במחלת מקצוע.
זו המציאות המטלטלת שאיתה נאלץ להתמודד סרגיי (שם בדוי), הנדסאי כימיה שאת ארבעת העשורים האחרונים של חייו הקדיש לעבודה מסורה במעבדות של חברה מוכרת בתחום התעשייה הכימית. בגיל 60, רגע לפני שהיה אמור להתחיל לתכנן את חייו כגמלאי, הוא קיבל את האבחנה הקשה: סרטן הערמונית. סרטן הערמונית הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב גברים בישראל ובעולם המערבי, ושכיחותו עולה באופן טבעי עם הגיל. אך עבור סרגיי, השאלה לא הייתה רק רפואית, אלא גם תעסוקתית ומוסרית. האם מדובר היה בגזירת גורל סטטיסטית, או שמא זוהי התוצאה הטרגית והמאוחרת של חיים שלמים בצל חומרים מסוכנים?
המאבק העיקש שמנהל סרגיי במוסד לביטוח לאומי הוא לא רק על קצבה או פיצוי. זה מאבק על האמת, על הכרה ועל הצדק. סיפורו, שעדיין לא הגיע להכרעה סופית, הוא שיעור רב עוצמה על חשיבותה של נחישות, על היכולת לערער על קביעות של מומחים, ועל כוחה של אסטרטגיה משפטית מדויקת להפוך את הקערה על פיה. זהו סיפור שמדגים כיצד, גם כשהמערכת מציבה חומה בצורה של מומחיות רפואית, אסור לוותר.
ההליך המשפטי מתנהל בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע בתיק ב"ל 31473-06-24, בפני כבוד השופטת אימאן נסראלדין, וההחלטה אודותיה נסוב מאמר זה, ניתנה ביום 1 באוקטובר 2025.
חשיפה יומיומית לחומרים מסוכנים: המפתח להצלחה בתביעת סרטן כמחלת מקצוע
כדי להבין את עומק המאבק של סרגיי, יש לחזור אחורה ולצלול אל תוך שגרת יומו במשך 42 שנים. מאז 1982 ועד נובמבר 2024, סרגיי עבד במפעל בתפקידים שונים – כלבורנט, מנהל עבודה במעבדה וטכנאי מחקר ופיתוח. עבודתו, מטבעה, הפגישה אותו באופן יומיומי ואינטנסיבי עם קוקטייל של כימיקלים, שרבים מהם ידועים כמסוכנים ואף כמסרטנים פוטנציאליים.
התשתית העובדתית, שעליה הסכימו שני הצדדים במשפט – סרגיי והמוסד לביטוח לאומי – מציירת תמונה מדאיגה של סביבת העבודה. לא מדובר באירוע חד-פעמי או בתאונה, אלא בחשיפה מתמשכת, יום-יומית, שהפכה לחלק בלתי נפרד מהעבודה. גופו של סרגיי ספג "פגיעות זעירות" לאורך שנים, עד לנקודת השבירה שבה התפרצה המחלה. זהו לב לבו של המושגים המשפטיים "מחלת מקצוע" ו"מיקרוטראומה": מחלה שאינה תוצאה של אירוע בודד, אלא התפתחה באופן הדרגתי והרסני עקב תנאי העבודה המזיקים.
סביבת העבודה עצמה הוסיפה לסיכון. עד שנת 2015, המעבדה פעלה עם "מערכת יניקה מיושנת מעץ", ורק לאחר מכן הותקנה מערכת מודרנית ובטיחותית. סרגיי עבד בחללים פתוחים וסגורים כאחד, תמיד עם כפפות ומשקפי מגן, אך ההגנה הזו לא תמיד מספיקה כנגד חשיפה ארוכת שנים.
במסגרת עבודתו, נחשף סרגיי באופן יומיומי ואינטנסיבי לקוקטייל של כימיקלים, שרבים מהם ידועים כמסוכנים ואף כמסרטנים פוטנציאליים. החשיפה כללה, בין היתר, חומרים כמו ארסן, כספית מתכתית, כלורופורם, חומצות מרוכזות וציאניד. לא מדובר היה באירוע חד-פעמי, אלא בחשיפה מתמשכת שהצטברה לאורך עשרות שנים והיוותה את הבסיס העובדתי לתביעתו.
מבין כל החומרים, אחד בלט במיוחד והפך לציר המרכזי במאבק המשפטי: הארסן. הארגון הבינלאומי לחקר הסרטן (IARC) מסווג את הארסן כחומר שיש לגביו ספקות אם הוא יכול לגרום לסרטן הערמונית. עבור סרגיי, שנחשף לארסן באופן אינטנסיבי במשך 35 שנים, הספק הזה היה הבסיס לתביעתו – והמפתח לניצחונו.
החלטת המומחה: חומה בצורה של ודאות מדעית?
בתיקים של מחלות מקצוע, ובמיוחד בתביעת סרטן כמחלת מקצוע, בית הדין לעבודה נשען באופן כמעט מוחלט על חוות דעת של מומחים-יועצים רפואיים. תפקידם הוא לגשר על הפער בין העובדות שהוצגו (כמו רשימת החומרים שסרגיי נחשף אליה) לבין המסקנה הרפואית-מדעית: האם קיים קשר סיבתי סביר בין השניים?. במקרה של סרגיי, מונה מומחה ברפואה תעסוקתית וחוות דעתו הייתה המכשול הראשון והגבוה ביותר שעמד בפני התובע.
מסקנותיו של המומחה היו נחרצות וחד-משמעיות:
- אין קשר סיבתי: המומחה קבע כי "לא ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50%, אודות קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל". הוא הוסיף כי סרטן הערמונית של סרגיי התפתח "כתוצאה מתהליך תחלואתי רגיל, והשפעת תנאי העבודה היא שולית".
- הגיל הוא הגורם המכריע: המומחה ביסס את קביעתו על הספרות הרפואית המקובלת, שהדגישה כי גורם הסיכון הראשון במעלה לסרטן הערמונית הוא הגיל. הוא הציג נתונים סטטיסטיים המראים קפיצה משמעותית בתחלואה בקבוצת הגיל של סרגיי (60-64), וטען כי גורמים תעסוקתיים כלל אינם מוזכרים בספרות הרפואית המרכזית כגורם סיכון משמעותי למחלה זו.
- התעלמות מחוסר במידע: באופן מטריד, המומחה ציין כבר בחוות דעתו הראשונה כי "מהעובדות לא ניתן ללמוד לגבי דרכי חשיפה לארסן… מה היה תהליך העבודה ולאיזה כמויות היה נחשף". למרות שהודה בפער מהותי זה במידע, הוא לא היסס להגיע למסקנה סופית וחד-משמעית השוללת את תביעתו של סרגיי.
עבור אדם מן השורה, חוות דעת כזו נראית כמו סוף הדרך. המומחה, איש המדע והרפואה, אמר את דברו. המערכת המשפטית, שסומכת על מומחים אלו, צפויה לאמץ את מסקנותיו ולדחות את התביעה. תחושת הייאוש והתסכול במצב כזה היא עצומה. זוהי התמודדות לא רק מול מחלה קשה, אלא גם מול מה שנראה כמו אטימות בירוקרטית המגובה בסמכות מדעית. אך כאן בדיוק נכנס לתמונה הערך האמיתי של ייצוג משפטי מנוסה, שיודע כיצד לערער לא על סמכותו של המומחה, אלא על ההיגיון והשלמות של עבודתו.
נקודת המפנה: כך נחשף הפגם המהותי בחוות דעת המומחה
במקום לקבל את חוות הדעת כגזירה משמיים, נשלחו אל המומחה "שאלות הבהרה". אלו שאלות ממוקדות שנשלחות למומחה במטרה להבהיר נקודות סתומות, לחשוף סתירות או לאלץ אותו להתמודד עם מידע שהתעלם ממנו.
השאלות שנשלחו למומחה היו כירורגיות ומדויקות:
- השימוש במקורות של המומחה נגדו: צוטט מאמר מדעי שהמומחה עצמו הסתמך עליו, תוך הפניה לקטע באותו מאמר שדווקא כן מציין כי "מחקרים רבים מדווחים על קשר משמעותי בין חשיפה לארסן לבין שכיחות או תמותה של סרטן ערמונית".
- ערעור על הכללת "הגיל": המומחה נשאל האם נכון שגיל אינו מופיע כגורם סיכון ברשימות של IARC (הארגון הבינלאומי לחקר הסרטן), והאם הופעת המחלה בגיל צעיר יחסית (עליה בערך PSA כבר בגיל 58, ואבחון בתחילת שנות ה-60) אינה תומכת דווקא בהשפעה תעסוקתית.
- דרישה להתייחסות לחשיפה לארסן: השאלות אילצו את המומחה להתייחס מחדש לחשיפה הממושכת והיומיומית לארסן, פרט עובדתי מוסכם שהוא זנח בחוות דעתו הראשונה.
תשובותיו של המומחה לשאלות אלו הן שחשפו את הפגם הקטלני בחוות דעתו. במקום לספק הבהרות, המומחה התבצר בעמדתו. הוא חזר וטען כי חסר לו מידע על דרכי החשיפה לארסן, על תהליך העבודה, על כמויות ועל שימוש בציוד מגן. ואז, הוא הגיע למשפט המכריע: "לאור העדר תשובות לשאלות אלו הרי לא ניתן לדון על קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין חשיפה תעסוקתית".
כאן, כבוד השופטת אימאן נסראלדין זיהתה את הסתירה הלוגית העמוקה:
- הסתירה הפנימית: בחוות הדעת הראשונה, המומחה קבע בנחרצות שלא קיים קשר סיבתי. כעת, בתשובותיו לשאלות ההבהרה, הוא טען שללא מידע נוסף, כלל לא ניתן לדון בקיומו של קשר כזה. שתי הקביעות הללו אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. אדם אינו יכול להכריע בשאלה שהוא טוען שאין לו מספיק כלים אפילו לדון בה.
- חוות דעת לא שלמה: השופטת קבעה כי הסתירה הזו הופכת את חוות הדעת כולה ל"לא שלמה". היא קבעה כי "יש בכך כדי להותיר את חוות הדעת לא שלמה, באופן שאינו מאפשר החלטה רק לפיה".
- ההחלטה המכרעת: לאור זאת, קיבלה השופטת את בקשתו החלופית של סרגיי. היא דחתה את הבקשה לפסול את המומחה הראשון, אך הורתה על מינוי מומחה רפואי נוסף בתיק.
זה היה ניצחון אסטרטגי. בית הדין לא נזקק לחוות דעת רפואית נגדית כדי להגיע למסקנה זו. הוא הסתמך על ניתוח משפטי-לוגי של חוות הדעת הקיימת, והגיע למסקנה שהיא פגומה מיסודה ואינה יכולה לשמש בסיס לפסק דין צודק. עבור סרגיי, ההחלטה הזו פתחה מחדש את הדלת להכרה, לתקווה ולצדק.
מעוניינים להתייעץ לגבי הכרה במחלה כפגיעה בעבודה? צרו איתנו קשר לבדיקה ללא התחייבות של חוות הדעת בתיק שלכם, ונבחן יחד איתכם מהיה הדרך הנכונה ביותר עבורכם למיצוי זכויות מלא.
מוסר ההשכל: מדוע אסור לקבל חוות דעת של מומחה כ"סוף פסוק"?
סיפורו של סרגיי אינו רק סיפור אישי מרגש; הוא מקרה מבחן שממנו ניתן ללמוד לקחים חשובים עבור כל עובד המתמודד עם תביעת סרטן כמחלת מקצוע מול המוסד לביטוח לאומי. הלקח המרכזי הוא שחוות דעת של מומחה רפואי, חשובה ומרכזית ככל שתהיה, אינה חזות הכל. היא אינה "סוף פסוק" אלא ראיה אחת, חזקה ככל שתהיה, שניתן וצריך לבחון בכלים משפטיים.
הגורם ש"הציל את המצב" בשלב זה לא היה מחקר רפואי חדש או עדות דרמטית, אלא ניתוח משפטי קר ומושכל של הטקסט שכתב המומחה. נעשה שימוש לוגי בכישורים משפטיים כדי לחשוף את הכשלים והסתירות הפנימיות בחוות הדעת. כאשר הציגו לבית הדין שהבסיס שעליו נשענה עמדת המומחה רעוע ואינו יכול לשאת את כובד ההכרעה בגורלו של אדם.
הדבר מדגיש את החשיבות הקריטית של ייצוג משפטי מעורך דין בעלי ניסיון והיכרות עם תחום מחלות המקצוע. עורך דין מנוסה לא רק מכיר את החוקים והתקנות, אלא גם מבין את הדינמיקה של ההליך מול הביטוח הלאומי, יודע כיצד "לקרוא" חוות דעת של מומחים, לזהות את נקודות התורפה שלהן, ולנסח את שאלות ההבהרה הנכונות שיחשפו את הפגמים הללו לעיני בית הדין.
הניצחון של סרגיי מעניק תקווה ומתווה דרך פעולה לכל מי שקיבל חוות דעת שלילית. הוא מוכיח שאין צורך להרים ידיים!
באמצעות בחינה יסודית של חוות הדעת, איתור סתירות, והצגת טיעונים לוגיים מבוססים, ניתן לערער על קביעות שנראות סופיות ולשנות את מסלול התיק כולו.
הדרך שלך לצדק מתחילה כאן
מאבקו של סרגיי הוא תזכורת חשובה לכך שהדרך להכרה במחלת מקצוע רצופה אתגרים בירוקרטיים ורפואיים. המערכת לא תמיד מקלה, אך עם הליווי המשפטי הנכון, ניתן להתמודד עם המכשולים ולהילחם על הזכויות המגיעות לכם. אם חליתם במחלה שאתם מאמינים שקשורה לחשיפה לחומרים מסוכנים, רעש, או כל תנאי עבודה מזיק אחר, אל תתמודדו עם זה לבד.
משרדנו מייצג דרך קבע עובדים מול המוסד לביטוח לאומי בתביעות להכרה בליקויים רפואיים ומחלות כפגיעות בעבודה, ואנו כאן כדי להעניק לכם את הידע, הניסיון והנחישות הדרושים כדי להשיג את הצדק המגיע לכם. לקבלת ייצוג משפטי של עורך דין ביטוח לאומי צרו קשר עוד היום ונשמח לעמוד לשירותכם!
