תארו לכם שאתם מגלים שבנכם הצעיר סובל ממחלת עיניים נדירה שמאיימת על ראייתו. אתם פונים לרופא מומחה, סומכים עליו שיעניק לו את הטיפול הטוב ביותר, אך בחלוף הזמן אתם חושדים שהטיפול שניתן לא רק שלא עזר, אלא אולי אף החמיר את המצב. כך הרגישו פלוני והוריו, צעיר שאובחן עם מחלת קרטוקונוס, אשר ניהלו מאבק משפטי מורכב בטענה לרשלנות רפואית חמורה, אך בסופו של יום, בית המשפט דחה את תביעתם.
סיפור המקרה, שנידון בבית משפט השלום בחיפה (ת"א 48162-11-20) בפני כבוד השופטת אפרת קריב, מדגים את הקושי העצום בהוכחת תביעת רשלנות רפואית, גם כאשר קיימים פגמים ברישומים הרפואיים. פסק הדין ניתן ביום 8 בספטמבר 2025 (ט"ו באלול תשפ"ה).
רקע: הצעיר שנלחם על ראייתו מול מחלת הקרטוקונוס
הסיפור מתחיל כאשר פלוני, אז נער בן 17.5, הגיע לראשונה לד"ר מ' ביולי 2011. הרופא העלה חשד כי הוא סובל מ"קרטוקונוס" – מחלת עיניים הגורמת לעיוות של קרנית העין – ואכן, מיפוי קרנית אישר את האבחנה בשתי העיניים. במשך כשנתיים וחצי, מדצמבר 2011 ועד דצמבר 2013, היה פלוני במעקב אצל ד"ר מ' במסגרת קופת חולים כללית.
לימים, טען הצעיר כי במהלך תקופה זו, הטיפול שקיבל מד"ר מ' היה רשלני מיסודו. לטענתו, הרופא לא רק שנמנע מלהפנות אותו לטיפולים המתאימים והמקובלים למחלתו, אלא אף ביצע בו שני ניתוחי לייזר אסורים לתיקון ראייה – טיפולים שלטענת מומחים עלולים להחמיר באופן דרמטי את מצבם של חולי קרטוקונוס.
נזק ראייתי בתביעת רשלנות רפואית: טענת התובע לניתוחים שהועלמו
הקונפליקט המרכזי בתיק סבב סביב שאלה עובדתית אחת: האם ד"ר מ' אכן ביצע בצעיר ניתוחי לייזר? התובע והוריו טענו בלהט שכן, ואף הצביעו על שורה של ראיות נסיבתיות: שיפור זמני בראייה לאחר אחד המועדים הנטענים, קבלת טיפול אנטיביוטי הניתן לעיתים לאחר ניתוחים, הלוואה שלקח האב בסמוך לאותו מועד, ואף מסמך הוראות לניתוח לייזר שקיבלו במרפאת "עיניים". טענתם הדרמטית ביותר הייתה שד"ר מ' העלים במכוון את דוחות הניתוחים, ובכך גרם להם "נזק ראייתי" המונע מהם להוכיח את טענתם.
מנגד, ד"ר מ' הכחיש את הדברים מכל וכל. הוא טען כי מעולם לא ניתח את התובע, וכי הטיפול והמעקב שביצע היו מקצועיים וראויים. לטענתו, במרפאותיו כלל לא היה ציוד לביצוע ניתוחי לייזר מהסוג הנטען.
המאבק בבית המשפט: בין עדויות סותרות לראיות נסיבתיות
במהלך המשפט, גרסתו של התובע החלה להיסדק. בית המשפט מצא סתירות משמעותיות בין עדותו של הצעיר לעדות הוריו, וכן סתירות פנימיות בעדויות של כל אחד מהם. לדוגמה, הם התקשו לתאר באופן אחיד היכן בוצעו הניתוחים, כיצד ראו את ההליך, ומה נאמר להם על ידי הרופאים השונים שפגשו לאורך הדרך.
הראיות הנסיבתיות שהוצגו התבררו גם הן כחלשות. המומחה מטעם התובע הודה כי אין בדיקה אובייקטיבית שיכולה להוכיח שאכן בוצע ניתוח לייזר, וכי מסקנתו התבססה על הנחה בלבד. גם ההסברים למסמך ההוראות לניתוח ולטיפות העיניים שקיבל התובע במרפאת "עיניים" היו סבירים: נציגת המרפאה העידה כי באותה תקופה נעשה שימוש בטופס הוראות כללי למספר סוגי ניתוחים, וכי המסמכים ניתנו לו במסגרת פגישת ייעוץ בה הוצע לו ניתוח טבעות – טיפול מתאים למחלתו – ולא ניתוח לייזר לתיקון ראייה.
הכרעת הדין: מדוע בית המשפט דחה את התביעה?
לאחר שבחנה את כל הראיות, השופטת אפרת קריב קבעה כי התובע לא הצליח להרים את הנטל ולהוכיח שאכן עבר ניתוחי לייזר אצל ד"ר מ'. בהיעדר הוכחה לעצם קיום הניתוחים, נפלה גם הטענה המרכזית על "נזק ראייתי" ו"העלמת מסמכים" – שכן לא ניתן להעלים מסמכים המתעדים הליך שלא הוכח כי התקיים כלל.
עם זאת, בית המשפט כן מצא ליקויים וחסרים ברישום הרפואי של ד"ר מ' בקופת החולים. הרישומים לא היו מפורטים דיים ולא היה ברור מהם אילו טיפולים הוצעו לתובע ומתי. בשל כך, קבע בית המשפט כי נגרם לתובע נזק ראייתי נקודתי והעביר אל הנתבעים את הנטל להוכיח שהטיפולים שהיו יכולים להפחית את נזקו של התובע אכן הוצעו לו.
אך גם כאן, התביעה נכשלה. התובע לא הצליח להוכיח את הקשר הסיבתי בין העיכוב בהצעת הטיפול ע"י הרופא, לבין הנזק הסופי שנותר לו. המומחה מטעמו הודה כי מצבו של התובע היה חמור עוד לפני שהגיע לד"ר מ', וכי ההמתנה של התובע במשך קרוב לשנתיים עד שביצע ניתוח שהומלץ לו (על ידי ד"ר מ' ורופא נוסף), תרמה ככל הנראה להתקדמות המחלה. למעשה, לא הוכח שהטיפול של ד"ר מ' החמיר את מצבו או גרם לו לנזק כלשהו.
מוסר השכל: הנטל להוכיח רשלנות רפואית וקשר סיבתי
פסק הדין מדגיש עיקרון יסוד בתביעות רשלנות רפואית: התחושה שנגרם עוול, ואפילו קיומם של ליקויים ברישום הרפואי, אינם מספיקים. על התובע מוטל הנטל הכבד להוכיח, בראיות מוצקות, שלושה דברים במצטבר: שהייתה התרשלות בטיפול, שנגרם לו נזק, וחשוב מכל – שקיים קשר סיבתי ישיר בין אותה התרשלות ספציפית לנזק שנגרם. במקרה זה, התובע לא הצליח להוכיח את עצם המעשה הרשלני המרכזי, וגם לא את הקשר הסיבתי בין הליקויים האחרים (אותם הוכיח באמצעות הרישום החסר) לבין מצב ראייתו הסופי.
המקרה המורכב הזה ממחיש כיצד תביעה יכולה להסתבך בפרטים משפטיים דקים. התמודדות עם גופים כמו קופות חולים או רופאים דורשת ידע וניסיון.
במידה ואתם או קרובכם נפגע, ואתם מעוניינים לבחון היתכנות להגשת תביעת רשלנות רפואית, הינכם מוזמנים לפנות אל משרד עורך דין צבי הלוי, על מנת שהמקרה שלכם יבחן באופן מקצועי ויסודי, ולהעריך את דרכי הפעולה האפשריות.
