מאמר זה נועד להדריך רופאי שיניים הכיצד להשיג הכרה בליקויים רפואיים כפגיעה בעבודה בביטוח לאומי

 

מבוא: האתגר והסיבה שכדאי לעמוד בו בהצלחה

ליקויים אורתופדיים בעמוד השדרה הצווארי והמותני (גב וצוואר) מהווים מציאות תעסוקתית כואבת עבור ציבור רופאי השיניים בישראל. אופי העבודה, הכרוך בישיבה ממושכת, בכניסה ויציאה מתנוחות מאולצות וברפטטיביות, מוביל לשכיחות גבוהה של פגיעות אלו. על אף האמור, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") נוטה לדחות באופן שיטתי תביעות להכרה בפגיעות אלו כ"פגיעה בעבודה" ולמעשה, הדרך להשיג הכרה במקרים אלו עוברת כמעט תמיד דרך בית הדין לעבודה.

כפי שהודגם בפסק דינה של כב' השופטת שרון אלקיים מבית הדין האזורי בתל אביב בב"ל 1240-12-18 (להלן: "עניין לרנר"), טענות הדחייה הסטנדרטיות של ביטוח לאומי הן כי "לא הוכח קיום אירוע תאונתי/אירועים תאונתיים זעירים" וכי "מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה".

המסלול המשפטי להכרה בפגיעות אלו עובר דרך "תורת המיקרוטראומה". חשוב להבין כי המיקרוטראומה אינה מוגדרת בחוק הביטוח הלאומי, אלא היא "הלכה פסוקה" – יציר הפסיקה של בתי הדין לעבודה. היא מוגדרת כנזק גופני הנגרם כתוצאה מ"אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש".

הצלחה בתביעה מסוג זה תלויה בהבנה עמוקה של הליך ההכרה הדו-שלבי שגובש בפסיקה. חלק גדול מהתביעות של רופאי שיניים נכשלות – לעיתים קרובות שלא בצדק – כבר בשלב הראשון, עוד בטרם מגיע התיק לבדיקה רפואית מעמיקה.

1. השלב הראשון: הוכחת "תשתית עובדתית" (השלב המשפטי): בשלב זה, שכולו משפטי-עובדתי, על התובע להוכיח לבית הדין, באמצעות ראיות ועדות מפורטת, כי עבודתו הייתה כרוכה בביצוע תנועות רפטטיביות (חוזרות ונשנות), הזהות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר בגוף, בתדירות גבוהה.
2. השלב השני: הוכחת "קשר סיבתי" (השלב הרפואי): רק לאחר שבית הדין קובע כי הונחה תשתית עובדתית מספקת, הוא ממנה מומחה רפואי מטעמו. תפקיד המומחה הוא לקבוע האם קיים קשר סיבתי (בסבירות של מעל 50%) בין התנועות שהוכחו לבין הליקוי הרפואי, והאם השפעת העבודה על הליקוי עולה על 20%.

מדריך זה יתמקד בניתוח פסיקות עדכניות הנוגעות לרופאי שיניים, ויפרק את שני המוקשים העיקריים הגורמים לדחיית תביעות בשלב הראשון:

1. מלכודת ה"מנח": כישלון בהבחנה בין תיאור העבודה כ"תנוחה" סטטית (שאינה מוכרת) לבין "תנועה" דינמית (הניתנת להכרה).
2. מלכודת ה"גיוון": כישלון בבידוד תנועה רפטטיבית אחת מתוך עבודה "מגוונת" הכוללת פעולות רבות ושונות.

ניתוח מקרים שהצליחו אל מול מקרים שנכשלו, יספק אסטרטגיה ברורה לבניית תביעה מדויקת ונכונה.

אם אתם שואלים מדוע כדאי להגיש תביעה שכזו לביטוח לאומי, ולהתמודד מול האתגרים הללו, או בקיצור – כמה מקבלים? נציין שסכום הפיצוי בענף נפגעי עבודה הינו נגזרת של השכר אותו הרווחתם (או של המקדמות ששילמתם, במקרה של עצמאיים). כך, בהינתן שכר ברוטו של 40,000 ש"ח לחודש ופגיעה בגינה תיקבע נכות בשיעור של 30%, אזי מדובר בקצבה בגובה 9,000 ש"ח לחודש, בערכי נטו, לכל החיים וללא תלות בהכנסות. ניתן לקבל קצבת נפגעי עבודה ולשוב לעבודה. כלומר, מבחינתכם זה כמו תוספת למשכור בסך 9,000 ש"ח לחודש נטו, בבנק.

הרופאים שאני ליוויתי, חשו הקלה גדולה מאוד לאחר אישור הקצבה, וחלקם אף הפחיתו מעומס העבודה בעקבותיה.

 

פרק 1: השלב הראשון והמכריע – ביסוס "תשתית עובדתית"

המשוכה הראשונה והקריטית ביותר היא שכנוע בית הדין כי אופי העבודה עצמו עומד בהגדרה המשפטית של מיקרוטראומה. בשלב זה, בית הדין בוחן אך ורק את אופי הפעולות שבוצעו, ולא את מצבו הרפואי של התובע.

 

חשיבות עדות התובע

הפסיקה מלמדת כי עדותו האישית, המפורטת והעקבית של רופא השיניים היא לב התביעה. בהחלטת כב' השופטת רוית צדיק מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 14/08/2024 בתיק ב"ל 2654-02-23 (להלן: "עניין קופר"), בית הדין הדגיש נקודה זו במפורש: "ערות אנו לעובדה כי מדובר בעדות יחידה של התובע אולם, התרשמנו כי עדותו הייתה עקבית אמינה ומהימנה". בית הדין קיבל את גרסתו העובדתית של ד"ר קופר במלואה, וקבע כי הנתבע (המל"ל) "לא חקר את התובע ביחס לכל טיפול וטיפול וכן סוגי הכלים… על כן, גרסתו בעניין זה לא נסתרה". עם זאת חשוב מאוד להדגיש כי לא ניתן "לסמוך על הנס" ורצוי ואף נדרש לעשות ככל הניתן כדי להציג ראיות נוספות, מעבר לעדות אחת בלבד של רופא השיניים עצמו.

 

הצורך בכימות

לא די בתיאור כללי כגון "אני עובד קשה" או "אני מתכופף הרבה". הפסיקה דורשת נתונים מספריים קונקרטיים כדי להעריך את הכמות, התדירות והרצף של התנועות הנטענות. הכימות הופך טענה שנטענת בעלמא והופך אותה לנתון מוכח.

• דוגמה מקופר: ההצלחה בביסוס התשתית העובדתית נבעה מכימות מדויק. התובע העיד כי הוא מטפל "בין 10 עד 15 מטופלים" ביום, וכי "בכל טיפול נדרש הוא להחלפת כלים בין 15-10 פעמים". בית הדין ביצע את החישוב והסיק כי התובע מבצע את התנועה הסיבובית "עשרות פעמים ביום".
• דוגמה מלרנר: ההצלחה נבעה מכימות משך הטיפול ("כחצי שעה עד שעה, ללא הפסקות") ומכימות התנועה ("עשרות סיבובים/הטיות של הגב התחתון לכל מטופל").

כאשר השופט קורא נתונים אלו, הוא יכול להבין כיצד 100-150 תנועות צוואריות או גביות זהות ביום, יום אחר יום, במשך שנים, מצטברות לכדי נזק זעיר וממשי.

 

הצורך בפירוט סביבת העבודה (האילוץ הארגונומי)

תביעה לא תצליח אם היא מתארת רק את התנועה. היא חייבת להסביר מדוע התנועה הזו מתרחשת באופן כפוי. יש לתאר את סביבת העבודה הפיזית (הארגונומיה) אשר כופה על הרופא את ביצוע התנועה הרפטטיבית.

• דוגמה מלרנר: ההצלחה בתיק זה נשענה באופן מובהק על תיאור האילוץ הארגונומי. בית הדין קבע כעובדה כי: "עבודתו של התובע בוצעה כאשר המטופל שוכב על מיטת הטיפולים בגובה נמוך ומצד שמאל לתובע. התובע נמצא בשעה 3 של המטופל. מצדו הימני של התובע נמצא מגש כלי עבודה. כך שלמעשה התובע נמצא בין המטופל למגש."
• תיאור זה היה קריטי, כיוון שהוא היווה את הבסיס להגדרת התנועה הרפטטיבית: "הפעולה אותה מבצע התובע… היא כיפוף לשמאל לכיוון הפה של המטופל ועליה חזרה לכיוון המגש בצד ימין". ללא מגש מימין ומטופל משמאל, התנועה הספציפית הזו, שהיא תנועה לא-סימטרית הפוגעת בגב, לא הייתה מתקיימת ולא הייתה מוכרת.

 

פרק 2: נקודת כשל מרכזית ראשונה: אסטרטגיות ניצחון בקרב "מנח" מול "תנועה"

זוהי נקודת הכשל הנפוצה והמכרעת ביותר בתביעות רופאי שיניים. המל"ל יטען באופן עקבי כי עבודת רופא השיניים אינה כרוכה ב"תנועות חוזרות ונשנות" אלא ב"מנח סטטי" (ישיבה כפופה קדימה), וכי הפסיקה קובעת כי "תנוחה איננה תנועה".

 

המלכודת: הגדרת העבודה כ"מנח"

מנח סטטי, גם אם הוא ממושך, לא נוח וגורם לעומס, אינו עונה להגדרה המשפטית של מיקרוטראומה, הדורשת פגיעות זעירות נפרדות.

• ניתוח כישלון: תביעתה של ד"ר נמש, רופאת שיניים לילדים, נדחתה בדיוק בנקודה זו. שופט בית הדין הארצי לעבודה אילן איטח, דן בערעור שהגישה ד"ר נמש בעב"ל 49674-04-21 וכתב בפסק דינו כי תיאור עבודתה (הטיית הצוואר לימין לצורך התבוננות בחלל הפה של המטופל) "קרוב במהותה לתנוחה". בית הדין ציטט את הדגמתה בעדות: "אני מתכופפת ומטה את הצוואר ימינה למטה" – וראה בכך תיאור של מנח סטטי ולא של תנועה דינמית חוזרת ונשנית.
• ניתוח כישלון: תביעתו של ד"ר מילברג בגין פגיעה בצוואר נדחתה מסיבה דומה ומתוחכמת. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו (ב"ל 17427-02-13, כב' השופטת אירית הרמל) ובית הדין הארצי אישר (פסק הדין בעב"ל 22898-04-20, כב' השופטת לאה גליקסמן) כי התנועה הרפטטיבית היחידה שהוכחה היא "סיבוב של כל הגוף על גבי כיסא הגלגלים" (כדי לפנות למגש). המומחה הרפואי קבע כי תנועה זו של הגוף אינה "תנועה מבודדת של הראש על גבי הצוואר". במילים אחרות, הטיית הצוואר עצמה נתפסה כ"מנח" סטטי שנלווה לתנועת הגוף, ולא כתנועה רפטטיבית בפני עצמה.

 

האסטרטגיה המנצחת: בידוד של תנועות רפטטיביות דינמיות

ההצלחה טמונה ביכולת האסטרטגית לזקק מתוך המנח הכללי (הרכינה) סדרה של תנועות דינמיות, קטנות ככל שיהיו, החוזרות על עצמן וגורמות לנזק באיבר הפגוע.

• ד"ר לרנר ניצח מכיוון שהתביעה לא התמקדה ב"רכינה" הסטטית, אלא בתנועה הדינמית והלא-סימטרית שהאילוץ הארגונומי (שתואר בפרק 1) כפה עליו: "כיפוף לשמאל לכיוון הפה של המטופל ועליה חזרה לכיוון המגש בצד ימין". המומחה הרפואי זיהה זאת במדויק כ"תנועות חוזרות ונישנות במישור תנועה של כיפוף צידי ופיתול".
• ד"ר קופר ניצח מכיוון שהוא הגדיר רצף תנועה מלא ודינמי. הוא לא תיאר רק את הרכינה אל המטופל, אלא את כל המעגל הנדרש להחלפת כלי: (1) "להזדקף וליישר את הצוואר", (2) "להסתובב אל מגש הטיפול", (3) "להסתובב חזרה אל המטופל", (4) "לכופף ולרכון עם הצוואר". רצף זה, החוזר על עצמו 10-15 פעמים בטיפול, הוא ההפך הגמור מ"מנח סטטי".
• ד"ר פולק, אורתודנט, השתמש באסטרטגיה מתוחכמת אף יותר. כפי שמתואר בפסק הדין בב"ל 67482-10-21 מיום 26/09/2024, המל"ל טען נגדו כי עבודת הדבקת סמכים דורשת דיוק ולכן מחייבת מנח סטטי. ד"ר פולק הודה כי תנועות גדולות אינן אפשריות, אך טען לקיומן של "מיקרו תזוזות" חוזרות ונשנות. הוא העיד: "הצוואר לא… זז הרבה… אבל זה כל הזמן, זה… כל הזמן זז טיפה… זה מיקרו תזוזות, אבל התזוזות שחוזרות על עצמן כל הזמן". בית הדין קיבל טענה זו במלואה וקבע כי גם "הטיות קטנות ומדודות" ו"תנועות קטנות 'מינימליות'", כאשר הן חוזרות ונשנות בתדירות גבוהה, מהוות תשתית עובדתית מספקת.

 

פרק 3: נקודת כשל מרכזית שניה: התמודדות עם טענת "העבודה המגוונת"

המוקש השני ממנו צריך להיזהר הוא טענת ה"גיוון". הגדרת המיקרוטראומה דורשת תנועות "זהות במהותן". המל"ל טוען כי עבודת רופא שיניים היא מגוונת מטבעה (סתימות, עקירות, טיפולי שורש, בדיקות). בכל טיפול משתמשים בכלים שונים ומבצעים פעולות שונות. לכן, לטענתם, התנועות אינן "זהות במהותן".

כדי להבין את הבעיה, אתאר לכם איך נראית חקירתו הנגדית של התובע בסוגיה זו בבית הדין. עורך הדין של הביטוח הלאומי מבקש מהתובע לתאר מה הוא עושה בעבודתו, ולאחר שהתשובה מסתיימת, הוא שואל שוב "ומה עוד?" ולאחר שגם התשובה הזו מסתיימת, הוא שואל שוב "ומה עוד?" וחוזר חלילה, עד שמתקבלת התמונה שהתובע עושה פעולות רבות ומגוונות בעבודתו. אפשר וצריך להתמודד עם האתגר הזה, להישאר מפוקסים וממוקדים.

 

המלכודת: הגדרת העבודה כ"מגוונת"

• פסק הדין בעניין זילברמן, שניתן ביום 22/09/2025 בבית הדין הארצי לעבודה, מהווה דוגמת הדגל לכישלון בנקודה זו. תביעתו של ד"ר זילברמן, אורתודנט שעבד כמפקח בשיטת "סרט נע", נדחתה על ידי בית הדין הארצי. נקבע כי עבודתו, שכללה "פיקוח והדרכה", מעבר "מחדר לחדר מספר רב של פעמים בשעה" ובדיקת 5 פציינטים במקביל, הייתה מגוונת מדי ו"לא דרשה פעולה מונוטונית וחוזרת של הצוואר והגב". נקבע כי עיקר עבודתו היה פיקוח ולא ביצוע טיפול פרטני רפטטיבי.
• גם בעניין נמש, טענת הגיוון שימשה לדחיית התביעה. בית הדין האזורי קבע כי התובעת מבצעת "תתי פעולות מגוונות הכרוכות בשימוש בכלים רבים… המשמשים לפונקציות שונות ופועלים באופן שונה".

 

האסטרטגיה המנצחת: איתור "התנועה המשותפת"

כיצד, אם כן, הצליחו לרנר וקופר היכן שנכשלו זילברמן ונמש? התשובה היא שהם היו ממוקדים ומפוקסים והצליחו לבודד תנועת בסיס אחת המשותפת לכל הפעולות המגוונות, אשר פעלה על מקום מוגדר בגוף וגרמה לנזק.

האסטרטגיה אינה לטעון שהתנועה של ביצוע סתימה זהה לתנועת עקירה. האסטרטגיה היא להסביר, להדגים, להמחיש ולהוכיח שלמרות שהטיפולים מגוונים, האילוץ הארגונומי כופה תנועה אחת משותפת החוזרת על עצמה בכל הטיפולים.

• אצל לרנר: התנועה שהוכרה ("כיפוף לשמאל… ועליה חזרה לימין") מתרחשת בין אם ד"ר לרנר לוקח מראה, מקדח או מזרק. זוהי ה"תנועה המשותפת" שהיא "זהה במהותה" וחוזרת על עצמה "עשרות פעמים לכל מטופל".
• אצל קופר: התנועה שהוכרה ("להזדקף… להסתובב… לכופף") היא התנועה של החלפת כלי עבודה. תנועה זו קיימת בכל טיפול – בין אם זו סתימה או טיפול שורש – והיא הוכחה כרפטטיבית ("10-15 פעמים" בכל טיפול).

לסיכום, יש להודות שהטיפולים מגוונים, אך לטעון ול-ה-ו-כ-י-ח (!) כי התנועה הפוגענית אינה הטיפול עצמו, אלא תנועת השירות – התנועה אל מגש הכלים וחזרה, או תנועה אחרת רלוונטית – שהיא "זהה במהותה" וחוזרת על עצמה מאות פעמים ביום, ללא קשר לסוג הטיפול המבוצע.

 

פרק 4: השלב השני – הצלחה ב"שלב הרפואי" (הקשר הסיבתי)

רק לאחר שבית הדין קבע את התשתית העובדתית (התנועות, התדירות, המיקום), הוא ממנה מומחה רפואי. המומחה הרפואי כפוף לעובדות אלו ואסור לו לסטות מהן. על המומחה לבחון שתי דרישות סף רפואיות-משפטיות:

1. קשר סיבתי: לקבוע האם סביר יותר (בסבירות של מעל 50%) שהעבודה גרמה או החמירה את הליקוי.
2. השפעה משמעותית: לקבוע כי השפעת העבודה על הליקוי היא "משמעותית". הפסיקה קבעה כי די בעמידה ברף מינימלי של 20% תרומה של העבודה לליקוי, כדי לצלוח את השלב הזה.

 

התמודדות עם הטענה למחלות ניווניות ("תחלואה טבעית")

זהו הטיעון הרפואי המרכזי של המל"ל. במקרים רבים, רופאי השיניים שמגישים את התביעה אינם בני 18… והם סובלים משינויים ניווניים תואמי גיל. ביטוח לאומי יטען כי הפגיעה היא "טבעית" ואינה קשורה לעבודה.

• פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בעניין נסט (עב"ל 71048-03-22 מיום 31/01/2023) מתאר הכיצד תביעתו של ד"ר נסט נדחתה בשלב הרפואי. שני מומחים שמונו בתיק קבעו כי הליקוי שלו נובע מ"שינויים ניווניים" ו"תחלואה טבעית שלא קשורה לתנאי עבודתו של התובע". הם שללו קשר סיבתי, הן לגרימה והן להחמרה.
• בעניין לרנר, לעומת זאת, המומחה (ד"ר ציון) הסכים כי מדובר ב"מחלה ניוונית מפושטת בגב התחתון… תואמת גיל". אך בניגוד לנסט, הוא קבע כי התנועות הרפטטיביות שהוכחו בשלב העובדתי (כיפוף צידי ופיתול) גרמו להחמרה של המצב הקיים, במילים מפורשות אלו: "לא ניתן לשלול השפעה של החמרה עקב העבודה ארוכת השנים ויש לקבוע כי מדובר בהשפעת החמרה מעל 20%… יש לקבוע כי לעבודת התובע תרומה של החמרה משמעותית מעל 20% להתפתחות הליקוי".

האסטרטגיה הרפואית המנצחת אינה בהכרח לטעון שהעבודה יצרה את הליקוי (גרימה), אלא שהיא החמירה באופן משמעותי (מעל 20%) ליקוי קיים.

 

הזכות לערער על המומחה

בחלק מהמקרים, אין לקבל את חוות דעת המומחה כ"כזה ראה וקדש". פסק הדין של בית הדין הארצי בעב"ל 16494-10-22 שניתן ביום 29/08/2023 בעניינו של ד"ר כפיר, מתאר הכיצד המומחה הראשון שמונה (השם שמור במערכת…) נתן חוות דעת מעורפלת, הסתמך על מחקר לא רלוונטי (שטען כי תנוחה ממושכת אינה גורמת כאב גב, בעוד התשתית העובדתית עסקה בתנועות) וטעה בהבנת הגורמים לליקוי (טען שהיצרות תעלת השדרה היא בעיקר מולדת).

בית הדין הארצי קיבל את הערעור, מתח ביקורת על חוות הדעת ("מעלה סימני שאלה") והורה על מינוי מומחה נוסף כ"דף חלק". הלקח הוא כי אם חוות הדעת של המומחה שגויה, מתעלמת מהעובדות שקבע בית הדין, או מבוססת על מדע לא רלוונטי, ניתן וצריך לתקוף אותה.

 

פרק 5: המלצות אסטרטגיות לניסוח התביעה ("המדריך המעשי")

הצלחת התביעה תלויה כולה בפרטים הקטנים של התשתית העובדתית. להלן רשימת תיוג (צ'קליסט) המבוססת על הפסיקה, לניסוח תצהיר תשתית עובדתית מנצח.

 

נספח א': שאלון לניסוח תצהיר תשתית עובדתית מנצח

יש לענות על שאלות אלו בפירוט רב בתצהיר התביעה:

1. סביבת העבודה (האילוץ הארגונומי):

• היכן אתה יושב ביחס למטופל? (לדוגמה: "בשעה 3 של המטופל").
• היכן ממוקם מגש הכלים הראשי? (לדוגמה: "מצדי הימני"; "בצד ימין").
• היכן ממוקמים מכשירים נוספים? (לדוגמה: "משטח עבודה… מאחורי ראשו של המטופל").
• האם המטופל שוכב או יושב? באיזה גובה? (לדוגמה: "בגובה נמוך").

2. בידוד התנועה (לא "מנח"):

• תאר את רצף הפעולות המדויק (התנועה הדינמית) שאתה מבצע כדי לקחת כלי מהמגש ולחזור לפה המטופל.
• האם התנועה סימטרית או לא סימטרית? (לדוגמה: "כיפוף לשמאל והזדקפות לימין").
• האם קיימות "מיקרו תזוזות" קבועות של הצוואר לצורך מיקוד? (לדוגמה: "אני מכופף את הצוואר שוב ושוב לקצה טווח התנועה, כדי לראות את השן עליה אני עובד מכל צדדיה").

3. כימות התנועה (לא "הרבה"):

• כמה מטופלים אתה רואה ביום עבודה ממוצע? (לדוגמה: "10 עד 15").
• כמה שעות עבודה ביום? (לדוגמה: "6 שעות ביום, 6 ימים בשבוע").
• כמה זמן נמשך טיפול ממוצע? (לדוגמה: "חצי שעה עד שעה, ללא הפסקות").
• כמה פעמים (בממוצע) אתה מחליף כלים / פונה למגש במהלך טיפול אחד? (לדוגמה: "10-15 פעמים"; "עשרות פעמים").
• ניתן ורצוי להציג יומן עבודה, חשבוניות, כרטסות וכד'. במידת הצורך, ניתן להשחיר שמות על מנת לשמור על חיסיון רפואי של המטופלים.

4. התמודדות עם "גיוון":

• להסביר הכיצד התנועה שתיארת מתבצעת בין אם אתה עושה סתימה, טיפול שורש או עקירה, מכיוון שזוהי "התנועה המשותפת".

 

נספח ב': טבלת השוואה פסיקתית – תיאור עובדתי מוצלח מול תיאור כושל

 

טבלה זו ממחישה כיצד ניסוח התשתית העובדתית קובע את גורל התביעה.

 

סיכום ונקודות מפתח להצלחה

הצלחה בתביעת מיקרוטראומה נגד המוסד לביטוח לאומי היא בראש ובראשונה קרב על הגדרות, תיאורים וכימות. הפסיקה מראה בבירור כי בתי הדין פתוחים להכיר בפגיעות של רופאי שיניים, אך רק כאשר התביעה מנוסחת באופן מדויק העומד בדרישות ההלכה הפסוקה.

• אל תתאר "מנח" – תאר "רצף תנועה": הניצחון טמון בפירוק הרכינה הסטטית לכדי רצף של תנועות דינמיות (למשל, "יישור-סיבוב-כיפוף").
• אל תתעלם מ"גיוון" – מצא את "התנועה המשותפת": הניצחון טמון בבידוד התנועה הכפויה על ידי סביבת העבודה (הפנייה למגש) המשותפת לכל הפעולות המגוונות.
• אל תפחד מ"מחלה ניוונית" – הוכח "החמרה": הניצחון טמון בהוכחה (באמצעות שאלות למומחה) שהתנועות הרפטטיביות החמירו מצב קיים בשיעור של 20% לפחות, כפי שהודגם בלרנר.