כנס רופאים יוקרתי במלון פאר באילת. בסוף יום ארוך של הרצאות, האורחים מתרווחים במופע ערב. האולם חשוך, האווירה נעימה, אך עבור ד"ר רונן (שם בדוי), רופא עור בכיר, הערב הזה עומד להסתיים באסון. כשרק ביקש לצאת רגע מהאולם לפני סיום המופע, הוא נתקל במכשול שלא יכול היה לראות בחשיכה, והוטח בעוצמה על הרצפה. התוצאה: שבר בברך ומאבק משפטי ארוך שנועד לענות על שאלה אחת – מי אחראי למפגע המסוכן שהושאר במסדרון? המאבק הזה, שהגיע לפתחו של בית משפט השלום בירושלים (ת"א 14792-06-19), בפני כבוד השופטת מיכל הירשפלד, עסק בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בבית המלון והסתיים בהחלטה עקרונית וחשובה בנוגע להטלת אחריות לבטיחות אורחים ומשתתפים באירועים על בתי מלון ומפיקי אירועים, וכן בפיצוי כספי. פסק הדין ניתן ביום 20 לאוגוסט 2025.
הנפילה באולם החשוך והמחלוקת על האחריות
האירוע התרחש כאשר ד"ר רונן ורעייתו החליטו לצאת מההופעה מעט לפני סיומה. האולם היה חשוך, ובעודו פוסע במעבר, רגלו נתפסה במשהו והוא נפל בעוצמה. לאחר שהאורות נדלקו, הוא שב למקום הנפילה כדי להבין מה קרה. הוא גילה שטיח שחור מגולגל, שהונח כדי לכסות חוטי חשמל והגברה. עקב האופן בו הונח, נוצר במעבר גבנון בולט – מפגע של ממש, שבחשיכה היה בלתי נראה לחלוטין. הפגיעה הייתה משמעותית: ד"ר רונן סבל משבר תוך-מפרקי בפיקת הברך.
כאשר הגיש תביעה, ד"ר רונן מצא את עצמו במרכזו של "משחק האשמות" בין שני גורמים מרכזיים: המלון שאירח את הכנס, וחברת ההפקות שארגנה אותו. המלון טען שאינו אחראי; הוא רק השכיר את האולם, ומי שהביא את ציוד ההגברה והתאורה והתקין את הכבלים המסוכנים היא חברת ההפקות. חברת ההפקות, מצידה, טענה שהאחריות הבסיסית לבטיחות במקום חלה תמיד על בעל הנכס, קרי המלון. היא טענה שהשטיח המדובר בכלל שייך למלון, ושהיא רק הפיקה את התוכן, לא תחזקה את האולם. באופן מקומם, שני הנתבעים גם יחד ניסו לטעון שד"ר רונן אשם במה שקרה, כיוון ש"הסתכן מרצון" כאשר בחר לצאת מהאולם בחושך.
הכרעת בית המשפט: אחריות משותפת של בעל המקרקעין ומפיק הכנס, ופיצוי על נזקי גוף בבית מלון
לאחר שמיעת העדויות, בית המשפט קיבל את גרסתו של ד"ר רונן במלואה. השופטת קבעה כי עדותו ועדות רעייתו מהימנות, וכי הוא הוכיח שנפל כתוצאה מאותו שטיח מגולגל.
באופן עקרוני וחשוב, בית המשפט דחה לחלוטין את הטענה כאילו ד"ר רונן "הסתכן מרצון". נקבע כי יציאה של אורחים מאולם חשוך באמצע הופעה – בין אם לשירותים ובין אם כדי לעזוב – היא דבר צפוי לחלוטין. שטיח מגולגל ובולט במעבר חשוך אינו "סיכון סביר", אלא "מפגע" מובהק. לכן, נקבע כי אין להטיל על ד"ר רונן כל אשם תורם.
אז מי משלם? בית המשפט קבע שגם המלון וגם חברת ההפקות אחראים לנזק, ביחד ולחוד. המלון אחראי משום שכבעל המקרקעין, חלה עליו חובת זהירות כלפי כל אורחיו, והוא אינו יכול להתנער מאחריות זו רק כי השכיר את האולם. עם זאת, בית המשפט קבע כי האחריות העיקרית, בשיעור של 70%, מוטלת על חברת ההפקות. הנימוק היה שחברת ההפקות היא זו שניהלה את האירוע בפועל, היא שכרה את חברת ההגברה (שככל הנראה הניחה את הכבלים), היא דאגה לאישור מהנדס והיא זו שאנשיה נכחו באולם בזמן אמת. אחריות המלון (30%) נתפסה כפיקוח בדרגה שנייה.
בסופו של דבר, נקבעה לד"ר רונן נכות צמיתה בשיעור 6.6% כתוצאה מהתאונה (לאחר ניכוי מצב קודם). בית המשפט פסק לו פיצוי כולל של 200,000 ₪, שכלל 30,000 ₪ בגין כאב וסבל, 160,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות לעתיד (בהתחשב במקצועו וביכולתו להמשיך לעבוד עד גיל 73), וכן פיצוי עבור עזרה והוצאות.
נתקלתם במפגע במקום ציבורי ונגרמו לכם נזקי גוף, בין אם זה ברחוב, בבית מלון או אולם אירועים, ייתכן שגם לכם מגיע פיצוי.
צרו איתנו קשר לבדיקת סיכויי התביעה שלכם בנושא נזקי גוף בבית מלון ללא כל התחייבות.
מה אפשר ללמוד מהמקרה של ד"ר רונן?
בואו נבחן ביחד איך בית המשפט הגיע לסכום הפיצוי;
תביעות נזקי גוף הן לא רק שאלה של "מי אשם". לאחר שמוכיחים אחריות, מתחיל החלק המורכב לא פחות: כיצד מכמתים פגיעה גופנית לכדי סכום כספי? פסק הדין הזה מדגים היטב כיצד בית המשפט מפרק את הנזק לגורמים, וקובע כמה שווה כל רכיב.
לאחר קביעת האחריות, בית המשפט פנה לחשב את סכום הפיצוי הכולל, שעמד על 200,000 ₪.
כך הוא הגיע לסכום הזה, שלב אחר שלב:
ברוב תביעות הנזיקין, המספר החשוב ביותר הוא אחוז הנכות הרפואית. הוא משמש כבסיס לחישוב רוב רכיבי הפיצוי.
במקרה זה, התקיים "קרב מומחים" קלאסי:
- המומחה מטעם התובע קבע לו 10% נכות.
- המומחה מטעם הנתבעות (המלון וחברת ההפקות) טען שכלל לא נותרה לו נכות (0%).
כדי לפתור את המחלוקת, בית המשפט מינה מומחה מטעמו. המומחה קבע כי לתובע אכן נגרמה נכות של 10% בגין הפגיעה בברך, אך ציין כי סבל מבעיות קודמות באותה ברך. לכן, הוא קבע שיש לנכות שליש (3.33%) בגין המצב הקודם.
בשורה התחתונה: בית המשפט אימץ את חוות דעת המומחה מטעמו וקבע כי הנכות שנגרמה לתובע כתוצאה ישירה מהתאונה היא 6.6%.
שלב שני – רכיבי הנזק
הרכיב המרכזי: הפסדי שכר לעתיד (160,000 ₪)
זה היה הרכיב המשמעותי ביותר בפיצוי. בית המשפט קבע כי הנכות הרפואית (6.6%) פוגעת גם ביכולתו העתידית של התובע להשתכר ("נכות תפקודית").
כדי לחשב את הפיצוי, בית המשפט היה צריך לקבוע שני נתונים מעניינים:
- גיל פרישה: התובע, רופא עצמאי, טען שיוכל להמשיך לעבוד עד גיל 75. בית המשפט התרשם מהיקף עבודתו ומרצונו להמשיך לעבוד, וקבע לצורך החישוב, באופן חריג, כי הוא אכן צפוי לעבוד גם אחרי גיל הפרישה, עד גיל 73.
- בסיס שכר: בית המשפט חישב את שכרו של התובע כעצמאי (לאחר גיל הפרישה) והעמיד אותו על כ-38,000 ₪ בחודש.
החישוב שבוצע היה: 6.6% (הנכות) כפול בסיס השכר (38,000 ₪), כפול מספר השנים שנותרו לו לעבוד בעתיד (עד גיל 73), וביצוע התאמה (הפחתה) לעובדה שהתשלום מתקבל בהווה ובתשלום אחד (היוון).
פיצוי על כאב וסבל (30,000 ₪)
זהו פיצוי שאינו תלוי בהפסד כספי, אלא בסבל הפיזי והנפשי שנגרם לתובע. בית המשפט התחשב באופי הפציעה (שבר בברך), באחוזי הנכות שנקבעו, וכן בעדות התובע על הבושה הרבה שחש כשנפל מול עיני עמיתיו הרופאים בכנס.
עזרת הזולת והוצאות (7,000 ₪ + 3,000 ₪)
התובע טען כי נזקק לעזרה מוגברת מבני משפחתו ואף הגדיל את שעות עוזרת הבית, וכן נגרמו לו הוצאות על משככי כאבים וטיפולים.
הבעיה: הוא כמעט לא הציג קבלות.
כאן אנו רואים את כוחו של ההיגיון הבריא בבית המשפט:
- עזרת הזולת: נפסק סכום גלובלי של 7,000 ₪. בית המשפט קבע כי למרות היעדר הקבלות, "קשה לחלוק על כך" שאדם שסבל מפציעה כזו נזקק לעזרה מוגברת בתקופה שלאחר התאונה.
- הוצאות: נפסק סכום גלובלי של 3,000 ₪. בית המשפט קבע כי "סביר להניח" שהתובע נשא בהוצאות מסוימות על משככי כאבים והשתתפות עצמית בקופת חולים.
עם זאת, תביעתו לעזרה והוצאות לעתיד נדחתה.
הפסדי שכר בעבר (0 ₪) – ולקח חשוב
התובע דרש פיצוי גם על הפסדי שכר שנגרמו לו מהתאונה ועד מועד פסק הדין, בטענה שנאלץ לצמצם את כמות המטופלים שלו.
בית המשפט דחה לחלוטין רכיב זה ופסק 0 ₪.
הסיבה פשוטה: התובע לא הוכיח שום הפסד. נהפוך הוא, נתוני השכר שלו הראו שהכנסותיו לא נפגעו, ואף גדלו בשנים שלאחר התאונה.
זהו לקח חשוב: לא מספיק לטעון לנזק; חובה להוכיח אותו בנתונים ובראיות ובמקרה הזה היה עליו להוכיח שיכול היה להרוויח עוד יותר ושבגלל התאונה לא הצליח לעשות זאת.
סיכום החישוב:
בית המשפט חיבר את כל הרכיבים שאושרו:
- כאב וסבל: 30,000 ₪
- הפסדי שכר לעתיד: 160,000 ₪
- עזרת הזולת (עבר): 7,000 ₪
- הוצאות (עבר): 3,000 ₪
- סך הכול: 200,000 ₪
בנוסף לסכום זה, הנתבעות חויבו לשאת בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורך דינו בשיעור 20% מסכום הפיצוי. פסק הדין ממחיש כיצד ניהול נכון של תביעת נזיקין דורש הוכחה מדויקת של כל רכיב נזק – החל ממינוי המומחה הרפואי הנכון, דרך איסוף קבלות ועד לניתוח נתוני שכר והוכחת הפסדים עתידיים. ניתן לראות מאופן החישוב גם את החשיבות של גיל הנפגע וגובה פוטנציאל ההשתכרות שלו, על הסכום שנפסק.
פסק הדין מדגים עוד שתי נקודות חשובות. הראשונה היא שהליכה במקום חשוך אינה הופכת אתכם אוטומטית לאשמים בפציעתכם. אם במקום הוצב מפגע מסוכן ובלתי סביר, כמו כבלים או שטיח מגולגל, האחריות חלה על מי שהיה אמור לדאוג לבטיחות המקום. הנקודה השנייה היא שבמקרים של "ריבוי אחראים" (כמו מלון וחברת הפקות), בית המשפט ידע לחלק את האחריות בהתאם לרמת המעורבות והשליטה הישירה של כל גורם ביצירת הסיכון.
המסע מנפילה פתאומית ועד לקבלת פיצוי בבית המשפט הוא מורכב. הוא דורש איסוף ראיות מהיר (ד"ר רונן ורעייתו צילמו את המפגע מיד כשהאורות נדלקו), חוות דעת רפואיות מדויקות ואסטרטגיה משפטית נכונה שיודעת להתמודד עם ניסיונות התנערות מאחריות. אם עברתם חוויה דומה של פציעה במקום ציבורי ואתם מרגישים שהאחריות מוטלת על גורם אחר, אל תישארו עם הנזק לבד. משרדנו עוסק בניהול תביעות נזיקין מורכבות, כולל תביעות נזקי גוף בבית מלון, וייצג אתכם עד למיצוי מלא של זכויותיכם.
