בוקר אחד במאי 2018 התחיל עבור אבי (שם בדוי) כמו כל יום עבודה אחר. בגיל 42, אבי היה חשמלאי ותיק ומנוסה, שעבד בתחום למחייתו מאז שהיה נער בן 16. הוא הכיר את הסכנות, ידע את רזי המקצוע, והתפרנס בכבוד מעבודת כפיים פיזית. הוא לא שיער שבתוך שעות ספורות, חייו ישתנו לבלי הכר. סיפורו, שהגיע להכרעה בבית משפט השלום בחיפה בפסק דין מפורט (ת"א 33068-08-20) שניתן ב-18 בספטמבר 2025, הוא שיעור כואב על רשלנות, אחריות מעסיקים, ועל מאבקו של אדם אחד להכרה באמת, גם כשהיא קשה וכואבת.
הרגע ששינה הכל: הוראה פשוטה, תוצאה הרסנית
הפרויקט בו עבד אבי היה תחת פיקוחה של חברת גדולה ומוכרת. באותו יום, הוא קיבל משימה שנשמעה פשוטה ממנהל הפרויקט מטעם החברה: להחליף גוף תאורת חירום בתקרה, בגובה רב של כ-6 מטרים מהרצפה. לצורך העבודה, הוצב במקום סולם.
כאיש מקצוע זהיר, אבי ידע שהסכנה הגדולה ביותר בעבודה כזו היא חשמל חי. לפני שטיפס, הוא פנה למנהל ושאל את השאלה המתבקשת: האם קיים זרם חשמל בכבלים המובילים לנורה? התשובה שקיבל הייתה חד משמעית ומרגיעה, אך כפי שהתברר, גם מטעה באופן כמעט קטלני: "תעלה, אין זרם חשמל שם".
כשהוא סומך על הבטחת הממונה עליו, החל אבי לטפס על הסולם. המקום היה חשוך, תנאי הכרחי כדי שיוכל לאתר את הכבל הספציפי השייך לגוף התאורה התקול. הוא התמקם בגובה, ללא נקודות אחיזה יציבות, ללא רתמת בטיחות, ללא כל אמצעי הגנה שימנע נפילה. ואז, ברגע שנגע בחוטים, קרה הנורא מכל. זרם חשמל אלים פילח את גופו. הוא התחשמל, איבד כל שליטה, והושלך מהסולם מטה. הנפילה מגובה 6 מטרים אל הרצפה הקשה הייתה אכזרית.
חומת ההכחשה והאיומים: המאבק על האמת מתחיל
כשהוא שרוע על הרצפה, נאנק מכאבים, הגיעו אליו מנהל העבודה הישיר שלו, ומנהל הפרויקט מטעם חברת הבנייה. אך במקום דאגה כנה, החל מסע לחצים מכוער שמטרתו הייתה אחת: טיוח האמת.
במהלך עדותו המטלטלת בבית המשפט, חשף אבי כי בימים הראשונים שלאחר התאונה הוא נאלץ להסתיר את הסיבה האמיתית לנפילתו. לדבריו, הוא קיבל איומים מפורשים מהמעסיק שלו וממנהל העבודה, שאמרו לו שאם יספר על אירוע ההתחשמלות – הוא יפוטר ויאבד את מקום עבודתו. כדי להמתיק את הגלולה המרה, הם אף הבטיחו לו פיצוי שערורייתי: רכב חדש בתמורה לשתיקתו.
אך האמת סירבה להיקבר. בעידוד בני משפחתו, שהבינו את חומרת המצב, החליט אבי לספר את סיפורו המלא לצוות הרפואי בבית החולים, ותיאור ההתחשמלות נרשם בסיכום האשפוז ימים ספורים בלבד לאחר התאונה. מכאן, הדרך לתביעה משפטית הייתה קצרה.
בבית המשפט, הנתבעים – מעסיקו הישיר, חברת הבנייה וחברות הביטוח שלהן – הציגו קו הגנה תקיף: הם הכחישו כל אחריות לאירוע וטענו כי התאונה אירעה אך ורק בשל רשלנותו הבלעדית של אבי. הם אף הרחיקו לכת וטענו כי כלל לא הוכח שהתרחשה התחשמלות, וכי ייתכן שאבי פשוט איבד שיווי משקל ונפל.
אך קו ההגנה הזה החל להיסדק ולהתפורר. הראיה המכרעת הגיעה ממקור בלתי צפוי: טופס התביעה הראשוני שהוגש לביטוח הלאומי. בטופס, שנחתם זמן קצר לאחר התאונה, נכתב שחור על גבי לבן, בסעיף תיאור התאונה: "עליתי על סולם 10 מדרגות ותוך כדי עבודה התחשמלתי איבדתי שליטה ונפלתי לרצפה". ובאופן אירוני, מי שאישר וחתם על הטופס הזה, ללא כל הסתייגות, היה לא אחר מאשר המעסיק הישיר של אבי – הנתבע מספר 1 בעצמו. בית המשפט ראה בחתימה זו "הודאת בעל דין", שהייתה שוות ערך להודאה באשמה. בנוסף, הימנעותם של הנתבעים מלהביא לעדות את טוני, מנהל העבודה הישיר שהיה עד מפתח לאירוע, פעלה לרעתם וחיזקה את מהימנות גרסתו של אבי.
הכרעת בית המשפט: האחריות על תאונת עבודה וההתחשמלות
לאחר בחינת כל הראיות ושמיעת העדויות, קבע בית המשפט באופן חד משמעי כי התאונה אירעה כתוצאה מרשלנותם החמורה של הנתבעים. השופטת מתחה ביקורת נוקבת על התנהלות המנהלים בשטח וקבעה כי הם כשלו במספר מישורים קריטיים של חובת הזהירות המוטלת על מעסיק:
- הטעיה אקטיבית: הם לא רק שלא וידאו שאין זרם חשמל במקום העבודה, אלא אף הטעו את אבי באופן פעיל כשאמרו לו שהמקום בטוח לעבודה.
- היעדר פיקוח: הם לא הציבו פיקוח על לוח החשמל כפי שמחייב החוק בעת עבודות חשמל, מה שאפשר מצב מסוכן בו זרם יכול היה להיות מופעל בכל רגע.
- ציוד לא בטיחותי: הם לא סיפקו לאבי משטח עבודה בטוח ויציב, כמו במה ניידת או פיגום, והנחו אותו להשתמש בסולם פשוט למשימה מורכבת ומסוכנת בגובה רב.
- היעדר הדרכה ואזהרה: הם לא הזהירו אותו מפני הסיכונים הכרוכים בעבודה מסוג זה ולא פיקחו עליו כראוי בעת ביצועה.
בית המשפט הדגיש כי חובת המעסיק לספק סביבת עבודה בטוחה היא חובה בסיסית ומהותית. השופטת הוסיפה וקבעה כי גם אם, תיאורטית, אבי היה נופל מהסולם מסיבה אחרת כמו איבוד שיווי משקל, האחריות עדיין הייתה מוטלת במלואה על המעסיקים. עצם העובדה שהם הציבו אותו בסיטואציה מסוכנת של עבודה בגובה, בחושך, וללא כל אמצעי מיגון או נקודות אחיזה, מהווה רשלנות חמורה.
עם זאת, לצד הקביעה הנחרצת, מצא בית המשפט לנכון להטיל על אבי "אשם תורם" בשיעור של 15%. הסיבה לכך הייתה שאבי, כחשמלאי מנוסה, היה צריך לבדוק בעצמו עם "טסטר" (בודק מתח) אם קיים זרם חשמלי לפני שנגע בחוטים. בעדותו הוא הודה בכנות שאם היה עושה זאת, התאונה ככל הנראה הייתה נמנעת.
הפיצוי הכספי: המספרים מאחורי פסק הדין
חישוב הפיצוי הסופי שמגיע לתובע במקרים כאלה הוא מורכב, ופסק הדין מפרט אותו שלב אחר שלב. ראשית, בית המשפט העריך את כלל הנזקים שנגרמו לאבי – כולל הפסדי שכר בעבר ובעתיד, פגיעה בפנסיה, כאב וסבל, עזרת הזולת והוצאות נלוות – בסכום כולל של 873,123 ש"ח. מהסכום הזה, נוכה חלקו של אבי באחריות לתאונה, כלומר 15% "אשם תורם". כך, סכום הפיצוי המתוקן עמד על 742,145 ש"ח.
כאן נכנס לתמונה המוסד לביטוח לאומי. מכיוון שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, אבי היה זכאי לקצבאות נכות מהמדינה, שסכומן הכולל הוערך ב-1,048,178 ש"ח. מאחר שסכום זה גבוה מסכום הפיצוי שקבע בית המשפט, מתרחש מצב משפטי המכונה "בליעה", כלומר תגמולי הביטוח הלאומי "בולעים" את הפיצוי מהנתבעים. למרות זאת, החוק מבטיח שהנפגע לא ייצא בידיים ריקות מהתביעה, וקובע שהוא עדיין זכאי ל-25% מסכום הפיצוי שנפסק לו (למעט מחלק המעסיקה), כלומר 185,538 ש"ח. מסכום זה, חויבו הנתבעות שאינן המעסיקה בפועל (אלקטרה וחברות הביטוח) לשלם את חלקן באחריות (60%). כך, הסכום הסופי שהועבר לאבי עמד על 111,332 ש"ח.
הנזק הפיזי והנפשי: חיים שהשתנו לנצח
הנפילה הותירה את אבי עם פגיעות רב-מערכתיות קשות. מומחי בית המשפט קבעו לו נכות רפואית משוקללת של 42% לצמיתות. הפגיעות כללו שבר מרוסק בפרק כף היד, שברים באצבעות, פגיעה קשה בעצב, ושבר בחוליה בגב שאילץ אותו לעבור ניתוח מורכב לקיבוע חוליות. בנוסף לפגיעות הפיזיות, האירוע הטראומטי הותיר צלקת עמוקה בנפשו. מומחית בתחום הפסיכיאטריה קבעה כי הוא סובל מהפרעה נפשית הכוללת סימפטומים דיכאוניים ופוסט-טראומטיים, וקבעה לו 20% נכות נפשית.
בית המשפט הכיר בכך שהנכויות הללו מגבילות אותו באופן משמעותי ומונעות ממנו לחזור לעבודתו הפיזית כחשמלאי.
מוסר ההשכל: בטיחות היא אחריות שלא ניתן להתנער ממנה
פסק הדין בתיק של אבי מעביר מסר ברור ומהדהד: האחריות העיקרית לבטיחותו של עובד מוטלת על כתפי המעסיק ועל מזמין העבודה. אי אפשר להסתמך על ניסיונו של העובד או "לסמוך שיהיה בסדר". על המעסיק מוטלת החובה לנקוט בכל האמצעים הסבירים – הדרכה, ציוד מתאים, פיקוח והבטחת תנאי עבודה בטוחים – כדי למנוע את התאונה הבאה.
סיפורו של אבי מדגיש את חשיבות התיעוד המדויק לאחר תאונה ואת האומץ לעמוד על האמת, גם מול לחצים ואיומים. הוא מוכיח כי בעזרת ייצוג משפטי נכון ועקשני, ניתן להוכיח רשלנות ולהבטיח שהאחראים יישאו בתוצאות מעשיהם.
אם נפגעתם בתאונת עבודה, אל תוותרו על הזכויות המגיעות לכם. פנו אלינו להתייעצות ראשונית כדי לבחון כיצד נוכל לסייע גם לכם במאבקכם לצדק ולפיצוי הולם.
