רופא השיניים שזכה בתביעה להכרה בליקויים בגב ובצוואר כפגיעה בעבודה, אבל הפסיד בערעור
מדריך זה עוסק בתביעה להכרה בפגיעה בגב ובצוואר של רופא שיניים אורתודנט, כפגיעה בעבודה לפי חוק הביטוח הלאומי על דרך המיקרוטראומה. המדרך סוקר את פסק דינו של בית הדין הארצי בעב"ל 36215-11-24 מיום 22/09/2025, אשר קיבל את הערעור שהוגש ע"י המוסד לביטוח לאומי, וביטל את ההכרה בפגיעה כפגיעה בעבודה.
זהו מקרה חריג ביותר, בו פסק הדין של בית הדין האזורי ניתן בדעת רוב של נציגי הציבור, וכנגד דעתו החולקת של השופט.
דמיינו את ד"ר איתן כהן (שם בדוי) בשיא הקריירה שלו. במשך 22 שנים, הוא בנה לעצמו שם של אורתודנט מוערך, מומחה ליישור שיניים. ימי העבודה שלו היו ארוכים ותובעניים, לעיתים קרובות נמשכו למעלה מתשע שעות ביום, משעות הבוקר המוקדמות ועד הלילה המאוחר. במשך שני עשורים, הוא רכן מעל אלפי מטופלים, כשגופו, ובעיקר עמוד השדרה הצווארי והמותני שלו, משלמים את המחיר.
המחיר היה כבד. הכאב הכרוני והמתיש הפך לחלק בלתי נפרד מחייו. התיעוד הרפואי מספר סיפור של בלט ופריצות דיסק, שינויים ניווניים ולחץ על חוט השדרה, שהובילו בסופו של דבר לניתוח מורכב לקיבוע חוליות בצוואר. עבור ד"ר כהן, הפנייה למוסד לביטוח לאומי (המל"ל) בתביעה להכרה בפגיעתו כ"פגיעה בעבודה" לא הייתה בחירה, אלא כורח המציאות של איש מקצוע שהתמסרותו למקצוע שחקה אותו עד דק.
אך כאן מתחיל הסיפור המשפטי המורכב. מתי גוף של איש מקצוע שקורס תחת עומס של עשרות שנות עבודה נחשב ל"פגיעה בעבודה"? התשובה, כפי שגילה ד"ר כהן בדרך הקשה, תלויה בפרט משפטי דק אך מכריע: תורת ה"מיקרוטראומה". המאבק המשפטי שלו, שהגיע להכרעה בפסק דין מכריע (עב"ל 36215-11-24) של בית הדין הארצי לעבודה ב-22 בספטמבר 2025, הפך למקרה מבחן המכיל שיעורים חיוניים, ומדגים מדוע תביעת מיקרוטראומה נדחתה למרות סבלו האמיתי. זהו שיעור חיוני עבור כל רופא, מנתח, טכנאי או כל בעל מקצוע שעבודתו דורשת מאמץ פיזי מתמשך.
שביב של תקווה: הניצחון בבית הדין האזורי
כצפוי, המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו הראשונית של ד"ר כהן. הנימוק היה סטנדרטי למקרים מסוג זה: לא הוכחו "אירועים תאונתיים זעירים" ולא הוכח קשר סיבתי בין תנאי העבודה לפגימותיו. ד"ר כהן לא ויתר ולקח את המאבק לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
בבית הדין האזורי, טענותיו של ד"ר כהן קיבלו משקל רב. דעת הרוב, שהובלה על ידי שתי נציגות הציבור, השתכנעה מעדותו. הן מצאו אותו אמין, וקיבלו גם את עדויות התמיכה של עמיתו ושל הסייעת שעבדה עמו. במקביל, הן בחרו להפחית ממשקל עדותו של נציג המעסיק, בטענה שמדובר בעדות שמיעה שעלולה להיות מושפעת מסכסוך משפטי אחר בין ד"ר כהן למעסיקתו. נראה היה שהצדק האנושי נוטה לטובתו של הרופא הסובל.
אך בתוך ההחלטה הזו נזרע זרע הפורענות, בדמות דעת המיעוט של אב בית הדין. השופט הצביע על נקודה קריטית שתהפוך למרכזית בהמשך. הוא טען כי עבודתו של ד"ר כהן לא הייתה רצף של פעולות זהות וחוזרניות, אלא עבודה בשיטת "סרט נע", שכללה בעיקר פיקוח והדרכה על מספר רופאי עזר. הוא עבר מחדר לחדר, בדק עבודות, והנחה רופאים אחרים. לשיטתו של השופט, אופי עבודה זה, למרות היותו תובעני, אינו עונה על ההגדרה המשפטית של מיקרוטראומה. זו לא הייתה ביקורת על מוסר העבודה של ד"ר כהן, אלא על האפיון המשפטי של עבודתו – פגם שיתברר כקטלני.
עם קביעת דעת הרוב כי קיימת תשתית עובדתית, הדרך נפתחה למינוי מומחים רפואיים. לאחר התנגדות התובע למומחה הראשון שמונה, מונה מומחה שני. חוות דעתו הייתה מורכבת: הוא אכן מצא קשר סיבתי בסבירות של מעל 50% בין העבודה לליקויים, אך קבע שתרומת העבודה "אינה משמעותית" (כלומר, פחות מ-20%). באופן מכריע, הוא הבחין בין "תנועות חוזרות" המוכרות בחוק, לבין "מנח סטטי לא נוח" שאינו מוכר, וציטט מחקר רחב היקף שלא מצא סיכון מוגבר לפריצות דיסק צוואריות בקרב רופאי שיניים.
אך אז הגיע רגע המפנה. ביושרה מקצועית, ציין המומחה כי קיימת "אסכולה" רפואית אחרת, וכי הוא מכיר מומחים אחרים הסבורים אחרת ממנו. פתח זה הביא למינוי מומחה שלישי, כנציג "האסכולה המקלה". מומחה זה קבע נחרצות כי קיים קשר סיבתי ותרומה משמעותית (מעל 20%), וביסס את דעתו על ספרות רפואית המצביעה על תחלואה שריר-שלד גבוהה בקרב רופאי שיניים.
כשהוא ניצב בפני שתי חוות דעת סותרות, בית הדין האזורי פעל לפי עיקרון משפטי מקובל: במצב של שוויון, יש להעדיף את חוות הדעת המיטיבה עם המבוטח. תביעתו של ד"ר כהן התקבלה. באותו רגע, נראה היה שהמאבק הממושך הגיע לסיומו המוצלח. אך הניצחון הזה, שהתבסס על הכרעה בקרב המומחים הרפואיים, עמד על יסודות רעועים – יסודות שעמדו לקרוס לחלוטין בערכאת הערעור.
המהפך: מדוע תביעת מיקרוטראומה נדחתה בערעור
המוסד לביטוח לאומי ערער לבית הדין הארצי לעבודה. באופן אסטרטגי, הערעור לא התמקד בעיקר בוויכוח הרפואי בין המומחים, אלא חזר לנקודה הבסיסית שהעלה השופט בדעת המיעוט: היעדר "תשתית עובדתית" ראויה.
כדי להבין את המהפך, חיוני להבין את הדוקטרינה המשפטית של מיקרוטראומה. פסק הדין של בית הדין הארצי מפרט את שלושת היסודות שעל תובע להוכיח, בסדר היררכי קפדני:
- תשתית עובדתית: זהו שומר הסף. על התובע להוכיח "קיומן של תנועות חוזרות, זהות או דומות במהותן… המשתרע על פני פרק זמן או פרקי זמן משמעותיים במהלך שגרת העבודה".
- קשר סיבתי רפואי: רק לאחר שהוכחה התשתית העובדתית, ממונה מומחה רפואי כדי לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין אותן תנועות ספציפיות לבין הנזק הרפואי.
- מנגנון הפגיעה: על המומחה לקבוע שכל תנועה זעירה גרמה לנזק בלתי הפיך, שהצטברותו הובילה לפגיעה הכוללת.
פסיקת בית הדין הארצי חשפה מלכוד פרוצדורלי קריטי: בית הדין האזורי קפץ ישירות ליסודות 2 ו-3 – הוויכוח הרפואי – מבלי שווידא שהיסוד הראשון והבסיסי ביותר אכן הוכח כנדרש. בית הדין הארצי קבע כי הדיון בשאלת הקשר הסיבתי היה מוקדם מדי, ולמעשה, חסר רלוונטיות משפטית. בכך, הוא הבהיר כלל יסוד: ניצחון בוויכוח הרפואי חסר ערך אם הנחת היסוד המשפטית שעליה הוא נשען אינה קיימת.
הכלל הזה הוא לא סתם כלל, זהו עיקרון יסוד שכל אדם שניגש לתביעת מיקרוטראומה צריך להבין, להפנים ולנהל את תביעתו בהתאם.
ניתוח הראיות הקר של בית הדין הארצי הפך קטלני לתביעתו של ד"ר כהן. בית הדין סקר בקפידה את העדויות – של ד"ר כהן עצמו, של עמיתו ושל הסייעת – והגיע למסקנה חד משמעית: תפקידו העיקרי היה פיקוח. הוא היה מנהל של תהליך עבודה קליני, ולא רק מבצע.
העדויות היו ברורות. עמיתו העיד כי ד"ר כהן "בדק לפני כל פעולה והיה אומר מה לעשות והיינו עושים את זה בעצמנו והוא היה מפקח בסוף". הסייעת תיארה אותו עובר בין ארבעה חדרים כדי לתת הנחיות. בית הדין הארצי קבע כי לא ניתן לבודד תנועת גוף ספציפית המבוצעת ברצף על פני פרקי זמן משמעותיים.
שוקלים להגיש תביעה להכרה בכאבי גב או בליקוי אחר כפגיעה בעבודה? צרו קשר עם עורך דין ביטוח לאומי לבדיקת סיכויי התביעה שלכם ללא כל התחייבות.
רוצים לקרוא עוד על אובדן כושר עבודה לרופאי שיניים? לחצו כאן למידע נוסף.
מכאן עולה "פרדוקס המפקח": הוותק, היעילות והמודל הניהולי של ד"ר כהן ("סרט נע") הפכו, באופן אירוני, למפלתו המשפטית. רופא שיניים זוטר, המבצע במשך שעות פעולה אחת, מונוטונית וחוזרנית, היה יכול להציג תביעה חזקה יותר מזו של הרופא הבכיר המנהל סביבת עבודה מורכבת ומרובת מטופלים.
פסק הדין חידד הבחנה משפטית ותיקה ומכרעת: "מנח" סטטי, קשה ולא נוח ככל שיהיה, אינו מהווה מיקרוטראומה. מיקרוטראומה דורשת רצף של "תנועות". בהקשר של ד"ר כהן, גם ברגעים שבהם היה רכון מעל מטופל, בית הדין ראה זאת יותר כהחזקת תנוחה קשה מאשר כביצוע רצף של תנועות זעירות, זהות ובתדירות גבוהה. החלטת בית הדין לא מתעלמת מכאבו של ד"ר כהן וגם לא מהסבירות שהעבודה גרמה לכאב. היא פשוט קובעת שהסבל שלו, אמיתי ככל שיהיה, לא נגרם על ידי מנגנון שהדין מכיר בו כ"מיקרוטראומה".
לקחים מההפסד: מדריך אסטרטגי לאנשי מקצוע
הסיפור של ד"ר כהן אינו רק סיפור אישי טרגי; הוא מדריך אסטרטגי חיוני. הוא מבהיר מה נדרש כדי לבסס תביעת מיקרוטראומה בעולם העבודה המודרני.
פסיקת בית הדין הארצי היא קריאה ברורה לנתונים. הפגם בראיותיו של ד"ר כהן היה היעדר כימות. בית הדין ציין במפורש כי שעות הפיקוח לעומת שעות הטיפול המעשי "לא כומתו". עדות של תובע על כך ש"עבד קשה כל היום" היא חלשה מבחינה משפטית. בית הדין זקוק לפירוט. כמה מטופלים ביום? כמה פרוצדורות מכל סוג לכל מטופל? כמה זמן אורכת כל פרוצדורה? ללא נתונים אלה, בית הדין אינו יכול "לבודד תנועת גוף המבוצעת ברצף על פני פרקי זמן ידועים ומשמעותיים".
ההפסד של ד"ר כהן מדגים באופן חד את נקודות הכשל הקריטיות בתביעות מיקרוטראומה. בעוד בית הדין האזורי קיבל את טענותיו והתמקד בשאלה הרפואית, בית הדין הארצי הפך את הפסיקה על פיה כשהתמקד ביסודות. הכשל הראשון והמכריע היה בתשתית העובדתית: לא הוכח כי עבודתו כללה רצף של תנועות חוזרניות ורציפות, אלא בעיקר פיקוח. שנית, בית הדין הארצי חידד את ההבחנה בין "מנח" סטטי ל"תנועה" אקטיבית, וקבע כי החזקת תנוחה קשה אינה עונה על דרישות החוק. כתוצאה משני הכשלים הללו, כל הדיון בקשר הסיבתי הרפואי ובתרומה המשמעותית של העבודה לפגיעה הפך ללא רלוונטי. הלקח ברור: חוות דעת רפואית תומכת, חזקה ככל שתהיה, חסרת ערך אם התשתית העובדתית-משפטית שעליה היא נשענת אינה מוכחת כנדרש.
סיפורו של ד"ר איתן כהן הוא מסע מטלטל, דרך ניצחון משפטי בערכאה ראשונה, ועד להפסד צורב וסופי. הסיבה לכך שתביעת מיקרוטראומה נדחתה במקרה זה היא שאופי עבודתו המודרני, הדינמי והפיקוחי, לא התאים למסגרת משפטית שנבנתה עבור עידן תעשייתי פשוט יותר. נטל ההוכחה כבד מאי פעם, והוא אינו נשען על חומרת הפגיעה, אלא על תיעוד קפדני ומכומת של הפעולות החוזרניות שגרמו לה. במרפאה ובסדנה המודרנית, ניצחון בתביעת מיקרוטראומה אינו עוד קרב רפואי בלבד; זוהי אסטרטגיה משפטית מבוססת נתונים.
אם נפגעתם בעבודה, כתוצאה משחיקה מתמשכת (מיקרוטראומה), אל תתמודדו עם הבירוקרטיה לבד. משרדנו עוסק בייצוג נפגעי עבודה מול המוסד לביטוח לאומי וחברות הביטוח, ויסייע לכם למצות את מלוא זכויותיכם.
צרו קשר עוד היום לייעוץ ראשוני ללא התחייבות ובחנו את האפשרויות המשפטיות העומדות בפניכם.
