ישנם צללים מעברנו שאינם מרפים, פצעים ישנים שנפתחים מחדש לא מול מראה, אלא מול ועדה רפואית אטומה. זהו סיפורו של יצחק (שם
יניב (שם בדוי), שוטר שפרש לגמלאות לאחר שנפצע בתפקידו והוכר כנכה בשיעור 76%, ציפה שכאשר מצבו יחמיר, הסיוע מאגף השיקום יגדל. הוא
פסק דין עקרוני וחשוב, שניתן ב-15/10/2025, מספר את סיפורו של יניב (שם בדוי), שבמשך 31 שנים הגיע מדי יום למפעל לעבוד בעבודה
החבטה העזה כשנפצע בזמן פעולה הייתה רק ההתחלה. יניב (שם בדוי), מתנדב מסור במשטרה, הרגיש כאב צורב שעלה מגבו התחתון במהלך פעולת
זה היה אמור להיות בוקר רגיל. מישל (שם בדוי), אישה בשנות ה-50 לחייה, יצאה מביתה באריאל קצת אחרי שש בבוקר בדרכה לעבודה.
זה הרגע שכל נפגע חושש ממנו: אתה שוכב על הכביש, פגוע, והנהג שפגע בך פשוט בורח. הכאב הפיזי העצום נמהל בתחושת עלבון,
חופשה באילת. רגע של קניות בקניון, אווירה נינוחה. ואז, ברגע אחד, התנגשות. קול חבטה עמום, כאב חד ובלתי נתפס, ודם שמתחיל לזלוג.
זהו סיפורו של דני, סיפור שיכול היה להיות של כל אחד מאיתנו. לאחר 44 שנות עבודה מסורות באותו מפעל, משנת 1977 ועד
זהו סיפורה של איילת (שם בדוי), עובדת בנק שחייה השתנו ביום אחד. לאחר שנשאה ציוד משרדי כבד שכלל מכונת למינציה ותיק חומרים
הודעת הדחייה מהמוסד לביטוח לאומי מרגישה כמו אגרוף בבטן. אחרי עשרות שנים של עבודה קשה, שבהן שחקתם את הגוף יום יום, המערכת
פרטי התקשרות:
